כן
שלום לכולם. אני בת 17, עולה לכיתה י"ב. אני חיה עם אבא, אמא, אח בן 10 ואחות בת 7. לא הייתי מאחלת לאף אחד ילד או אח כמו אחי הקטן, הוא פשוט נוראי.
הוא ניזון מהסבל שלי ושל שאר המשפחה.
הוא כל הזמן צועק, מקלל, מרביץ, ולא מקשיב לאף אחד. הוא מושפע מהילדים שהוא מכיר בבית הספר או בשכונה, לומד מהם להתנהג כמו עבריין, לריב מכות, לקלל כל הזמן, לאיים וכד'.
הוא מאובחן בהפרעת קשב וריכוז וההורים שלי הולכים לפגישות חודשיות עם פסיכולוגית כדי שהיא תסייע להם להתמודד איתו, אבל זה לא עוזר. הוא פשוט סיוט.
הוא משתתף בחוג אמנות לחימה פעמיים בשבוע, הוא לומד בכיתה קטנה (כל תלמיד בכיתה קטנה זוכה להמון תשומת לב) והוא לוקח ריטלין, אבל בכל זאת מתנהג כמו זבל.
השאלה שלי היא לא כיצד לחנך אותו או לשפר את ההתנהגות שלו.
כבר המון שנים שאני מנסה להתמודד איתו ולעזור לו ולא מצליחה.
לי נמאס לגור כאן, ולהרגיש פשוט מגעיל כל הזמן בגלל איך שהוא מתנהג אליי, אל אחותי, אל אמא שלי ואל אבא שלי.
יש לי חבר כבר כמעט שנתיים, אני אוהבת אותו בטירוף, היחסים שלנו מעולים ושנינו עובדים בעבודות חלקיות.
עלה הרעיון - אולי אעזוב את הבית, ונעבור לגור יחד בדירה משלנו?
הדילמה: כואב לי על ההורים שלי. אחרי כל מה שהם נתנו לי ועשו בשבילי, שאעזוב אותם עוד לפני שבכלל סיימתי תיכון?
הם צריכים את העזרה שלי, עם מטלות הבית, עם השגחה על האחים שלי, אבל כל כך נמאס לי מהסבל הזה שהילד הזה גורם לי.
אני יודעת שיהיה לי טוב מכל הבחינות אם אעבור לגור לבד עם החבר שלי.
מה לעשות?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025