אמא חולה ומסרבת לטפל בעצמה, מצב כלכלי גרוע ואני בודדה, נמאס לי לחיות

שלום לכם אנשים, בבקשה תקדישו כמה דקות מזמנכם לקרוא למרות שזה ארוך ,כבר אין לי למי לפנות, אני כותבת מילים אלו עם דמעות רבות, שזולגות מעיניי החומות והגדולות, כבר הרבה זמן שרע לי ויש לי בעיה ואין לי למי לפנות או ידע מה לעשות בנידון, בבקשה תקראו עד הסוף ותגידו לי מה לעשות..

הסיפור הוא כזה, המעמד הכלכלי של המשפחה שלי נמוך, הוא תמיד היה נמוך ותמיד נתקלנו בקשיים ואף פעם לא גדלתי כמו כל הבנות בגילי, אני לא יוצאת לסרטים/שופינג/בריכות וכל מיני דברים כאלו, אף פעם לא הייתי בח"ול או באילת כשאני יודעת שכל משפחה שנייה היום כל שנה יוצאת לאילת בחופש, כמובן שזה קשה להיות תקועה בבית כשאני יודעת שחברות שלי (לשעבר-כי כולם החליטו להתרחק ממני והמצב הנפשי שלי מתדרדר מרגע לרגע) נהנות ויוצאות ומבלות ואני סתם רואה סרטים בבית או לומדת, התרגלתי כבר, כמובן שאני לא מרוצה מהמצב אבל אין לי מה לעשות כלכך ההורים שלי הם עולים שלא מבינים את השפה העברית ועובדים כמנקים שמקבלים שכר מינימום.., כמובן שניסיתי לחפש עבודה וחודשים שחיפשתי אבל אף אחד לא קיבל אותי כי אני רק בת 15 וחצי ויש לי רק עוד חצי שנה יום הולדת שזה יוצא באמצע שנה הבאה, אני עולה לכיתה י"א שזאת כיתה מאוד קשה ובקושי יש זמן לנשום, במיוחד בשבילי אני לומדת במגמה טכנולוגית מיוחדת של מצטיינים ככה שאצטרך להשקיע המון המון ולהשאר אפילו עד הערב בבית הספר אז לעבוד לא אוכל,

בכל מקרה כמו שאמרתי התרגלתי לחיות בעוני ובצמצום, מבחינתי הכל ניתן לשרידה כל עוד יש אוכל בבית וכל עוד כולנו בריאים, אך דבר זה השתנה, הבעיה היא שאמא שלי משתעלת (כן כן, זה כמו שזה נשמע) בלי סוף כל הזמן, כבר כמה חודשים, בלילה היא לא ישנה, אמא שלי לא אכפת לה מהבריאות שלה כל עוד אח שלי ואני בריאים, כבר המון זמן שאני ואבא שלי מנסים לשכנע אותה לקבוע תור לרופא ולנסות לטפל בבעיה אבל היא מתחמקת ואומרת שהכל בסדר וששום דבר לא קורה

אבל הכל ממש לא בסדר ואני יודעת את זה, אמא שלי היא אישה חולה שלא מוכנה להקדיש כמה שעות כדי ללכת לרופא להיבדק, ובנוסף לכך, אמא שלי עבדה ב2 עבודות כדי לפרנס אותנו אבל עכשיו היא החליטה להתפטר מעבודה אחת בגלל שאין לה כוחות פיזיים לזה יותר, היא הייתה חוזרת כל יום הביתה ובוכה כמה שקשה לה (היא אישה מבוגרת שעובדת בשמש המון שעות וסוחבת המון) אפשר להבין אותה, הצעד הזה שבר אותי,

אבא שלי מנקה ומאבטח ובקושי מחזיק אותנו גם ככה, לא מספיק שחיינו בצמצום מוחלט עד עכשיו, דווקא בתקופה כזו שהולכות להיות כלכך הרבה הוצאות על לימודים שלי ושל אח שלי, על המון המון ספרים שאני צריכה לקנות שנה הבאה, על תיק חדש לאח שלי(ואי אפשר להתפשר על תיק זול, הוא לומד עד 3 ביסודי וצריך תיק גדול שגם יהיה לו נוח ולא יפגע לו בגב אז חייבים לקנות איכותי) ובכללי הוצאות רבות על ציוד בית ספר (שבאמת אני בדקתי מה יש ומה אין בבית לשנה הבאה ואני צמצמתי את עצמי כמה שיכלתי), אני לא יודעת מה הולך להיות ואיך אנחנו הולכים להסתדר עכשיו, ולתוהים- כן אני מקבלת מלגה מבית הספר, אך סכום מגוחך ברמות והם לא מסכימים להעלות את המלגה בגלל ששני ההורים שלי עובדים ואנחנו רק 2 ילדים במשפחה (סיבה מגוחכת ונוראית כמו הסכום) ,אני משלמת לבית הספר הזה כמה אלפי שקלים כולל גם לעירייה על כך שאני לומדת בבית ספר שהוא לא בעיר שלי (בבית הספר שבעירי אין את התוכנית המיוחדת הזאת למצטיינים),

חשוב לי לציין שאני לא מזלזלת בלימודים שלי ובהזדמנות שנתנו לי ב-כ-ל-ל! סיימתי השנה את כיתה י' עם ממוצע 96 לבדי בלי מורים פרטיים ובלי שום עזרה מבחוץ.

ועוד אני שואפת לשפר וללמוד ואני באמת אוהבת ללמוד במגמה הזאת, עם כל הקושי ועם כך שנשארים עד מאוחר, זה מה שאני רוצה לעשות בעתיד, יש לי חלום להתקבל ללימודים בטכניון ופשוט לחקור את העולם וללמוד המון המון על כלכך הרבה דברים ותופעות שמסקרנים אותי ופשוט לגלות דברים חדשים על המדע ולפתור בעיות, הדבר הזה נשמע כלכך רחוק כי כדי להתקבל לשם אני צריכה להשקיע המון המון בבגרויות בשנתיים הבאות ולהשקיע בפסיכומטרי,


ובשביל שזה יצליח אני לא יכולה להתמודד עם בעיות אלו שאני עוברת עכשיו ולדאוג למצב הכלכלי ושאולי לא יהיה לי את הספרים שאני צריכה ואולי אם אצטרך כי אני לא מושלמת וקשה לי מאוד , גם לממן מורה פרטי, שעולה המון המון כסף. אני פשוט אבודה, אני לא יודעת מה לעשות ואפילו שקלתי לפרוש מהמגמה המיוחד ולעשות בגרות בתעודה רגילה עם ציונים סבירים (העיקר לעבור) ולא מורחבת עם ציונים מעולים ככה שאסיים מוקדם ואוכל ללכת לעבוד כדי לעזור להורים שלי, ואם אני לא אגשים את החלום של הטכניון אולי אם אעבוד אחי הקטן יגשים חלום שלו בעתיד..


לפעמים אני מרגישה שפשוט בא לי לסיים עם זה, לסיים עם החיים האלו וכל התלאות האלו, מקנאה בכולן שלובשות מה שרוצות ושיש להן בית גדול שיכולות לארח בו חברים (בניגוד אליי שגרה בבית קטנטן שבקושי 4 אנשים נדחסים בו) , אני רק רוצה שכל זה יעלם, להיות רגילה כמו כל הנערים בגילי ולא לדאוג מבעיות כאלו, אני רוצה שההורים שלי יהיו מאושרים ובריאים ושיהיה להם כל מה שיצטרכו בעתיד , זאת עוד סיבה שאני לומדת קשה, החלום שלי זה לקנות בית גדול שיאכלס את כולנו ושלא אתבייש בו יותר.

מה לעשות? אני לא יודעת מה לעשות יותר...

אני יודעת שזה היה ארוך מאוד מאוד, ואני מודה למי שקרא עד כה מעומק ליבי, תייעצו לי בבקשה ותתנו לי טיפים אולי אם אתם מכירים דברים כאלו , זאת לא רק שאלה זאת גם פריקה ,אני כבר לא יודעת איך להמשיך לחיות את החיים האלו , אני ממש הייתי צריכה מישהו שישמע אותי ויבין אותי, שישמע מה אני עוברת, וחברים וחברות שלי כבר עזבו אותי ושחכו ממני מזמן.. בבקשה תייעצו לי מה לעשות ואיך להמשיך מכאן♥ ותפרסמו את השאלה כמה שאתם יכולים... תודה ♥