אני כרגע בטירונות, תמיד הייתי מאופיינת בבישנות וחוסר ביטחון, תמיד היה לי קשה להתחבר לאנשים והרבה פעמים מצאתי את עצמי לבד, חושבת תמיד על מה יגידו ומה יחשבו.
עכשיו בטירונות אני מרגישה את זה יותר, ומתחילה לחשוב שאולי זו חרדה חברתית.
בכל פעם שהמפקדים פונים אליי בין אם זה להקריא משהו או לענות על שאלה כלשהי אני פשוט משתתקת לא יכולה לענות, עד עכשיו אלה היו ימי הסתגלות וויתרו לי אך אני ממש מפחדת שמעכשיו יפסיקו לוותר ויתחיל להעניש ברצינות על כל שטות. כבר קרא שמפקד צעק עלי בפני עוד אנשים והחזקתי את עצמי כדי לא לבכות, אבל מה שקרא לי באותו הרגע הוא שהשתתקתי ובמשך כל היום חשבתי רק על זה.
באמת שכשפונים אלי אני משותקת, מתחילה להזיע, שמגיעה השעת ט"ש וכולן רצות למקלחת אני מפחדת, לא רוצה שיסתכלו עליי ובמזל יש וילונות. כשכולן מדברות בטלפון עם ההורים בלי להתביש אני הולכת לפינה הכי מרוחקת ומדברת איתם, בכל פעם שיש שיעור אני מתפללת לאלוהים שלא יפנו אליי, אני מרוכזת רק במחשבה של מה יקרה אם יפנו אלי ולא מרוכזת ולא זוכרת דבר ממה שמעבירים בשיעור. אני מפחדת מעובדה שיש שיעורים ומבחנים שבהם נצטרך לעשות דברים מול כולם, מפחדת מהרגע שנקבל נשק, ועוד מלא דברים שאין לי אפילו מילים לתאר כמה אני חרדה מהם ומפחדת בעיקר מהעובדה שצריכים לעשות אותם מול כולם.
חשבתי אולי לפנות לקב"ן ולהסביר לו שאני סובלת מחרדה חברתית, אך אני לא רוצה שהדבר הזה יפריע לי לשירות עצמו, כי בסדיר יש פחות לחץ לפחות מבחינת התפקיד שלי, ויהיה לי קל יותר להתאקלם שם. ואני לא רוצה בשום אופן שזה יפגע לי בתפקיד!
השאלה היא האם הקב"ן יכול לעזור לי באמת? ואיך? מה הוא יכול לעשות והאם יש פטורים כלשהם שהוא יכול להביא לי (משהו שלא מחייב אותי לעשות מבחנים מול פלוגה שלמה או להקריא מול כל המחלקה)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025