שלום, קשה לכתוב כי כבר לא ניתן לעשות דבר, עלינו לארץ בשנות ה90 מחבר העמים. אמי אני ואחי, אמי היתה גרושה באותה עת ולכן אני מניחה שהיה לה קשה כלכלית / נפשית להתמודד עם שני ילדים קטינים בארץ זרה. כעבור זמן מה מצאה אמי " חבר" מישהו שפשוט יום אחד היגיע ולא עזב, שאלתי את אמי מדוע הוא לא חוזר הביתה ? אמי אמרה שכעת הוא יגור אתנו. מאוד לא אהבתי את זה, חשוב לציין שבאותה עת אחי למד בפנימייה ולכן חזר הביתה פעם ופעמיים בשבוע. ובכן החבר הזה יות נכון ייצור, בכל פעם שאמי היתה נעדרת מן הבית היה שואל שאלות שלא שייכות שלא אהבתי לשמוע, בכל מקרה לא כ הזמן גם הבנתי אותו, שפה שלי לא היתה טובה.
ובכן הבית שגרנו בו היה דיי קטן וכמעט כל לילה הייתי עוברת לישון עם אמי, הוא הייצור היה בא כמעט בכל לילה והיה נוגע בי. הייתי בשוק ולא היית יכולה להתמודד עם זה ולא לספר לאמי כי התביישתי, כי הרגשתי שזו אשמתי.
כנראה שאמי הרגישה משהו לא קשורה והעיפה אותו מן הבית. לפני כשנה דיברתי עם חברה מאוד טובה של אמי שסיפרה לי שאמי ידעה מזה ובאותו רגע כשזה נודע לה היא סילקה אותו, אך שאלתי מדוע היא לא התלוננה במשטרה על כך, חברה שלה הסבירה לי שבאותה תקופה אמי לא ידעה את חוקי הארץ ופחדה שייקחו לה את הילדים בעקבות השגחה לא ראויה. זה השאיר בי חותם מאוד שחור בנפשי, לפני כשנתיים חשבתי שאולי אוכל למצוא אותו ולהגיש תלונה אך עברו יותר מדי שנים והחוק כבר לא תקף. זה לא נותן לי מנוח הסיפור הזה צץ כל פעם מחדש .
כיום אני נשואה לגבר מקסים ואם ל 2 בנות, למדתי שאי אפשר לסמוך על אף אחד בחיים ושאני לא ייתן שיפגעו בבנותיי והכי חשוב להיות פתוחה איתן.
כעת אני שבויה בזיכרונות העבר ולא כל כך יודעת איך לפתור את זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות