שיפוטי מאוד כלפיי החברה, מרגיש עוף מוזר בסביבת הפייסבוק

לכל המאן דבעי, שלום וברכה.

ברשותכם, אני פורק כאן מטען כבד, ואולי גם ארוך
ומבקש כי תקראו אותו עד תומו בלי דילוגים, ורק אז תגיבו.

אני בן 31, נשוי.
מעגל חבריי במציאות, מצומצם עד לכדי שני חברי ילדות בלבד.
מעולם לא הרגשתי שאני נזקק לחברת אנשים מרובה.
אני אדם שסולד מהמוניות, אולי יתר על המידה. ואפשר לומר ש"ביתי הוא מבצרי".

עכשיו,
על פי מה שאולי תסיקו בטעות על סמך דברים אלו.
אולי תחשבו אותי לאדם קר רוח וממורמר, אך לא כך הדבר. אני אדם בעל חוש הומור מפותח מאוד. קשה מאוד להשאר אדיש בסביבתי. ובסה"כ לא רע בכלל...

הבעיה שלי מתחילה בפייסבוק,
ב-5 השנים האחרונות שאני פוקד את הרשת החברתית. הכרתי לא מעט אנשים
כשעם חלק מצומצם מהם נוצרה חברות וירטואלית עמוקה והרבה שיחות נפש.
העניין הוא, שכמעט רובם ככולם לא "שורדים" אותי מעל לתקופה מסויימת. ובסופו של דבר ה"קשר" מסתיים בפיצוץ, מצידם או מצידי.

אני מודה ומתוודה,
אני אדם ביקורתי מאוד, וחשוב לי לרדת לעומקם של דברים מסויימים.
כמו גם, ואני לא מתבייש לומר זאת, העברית שלי עשירה למדי, ביחס לגילי ולדור הנוכחי. ובגדול, אני רואה את עצמי כטיפוס אינטילגנט שרואה דברים מכמה זוויות ולא רק בצורה שטחית.
וכשזה מגיע למילה לא במקום שמישהו או מישהי זורקים לי, אני מוצא את עצמי חופר ודש בזה, ומנסה להבין למה ועל מה נאמרה, קשה לי לקבל את המילה "סתם" ו-"בלי סיבה". ולהוסיף על כך את העברית שלי, שלא מוסיפה לי נקודות זכות אצל אותם אנשים. ומציגה אותי באור מרובע וכ"חנון", למרות שאני במהותי רחוק לגמרי מהתווית הזו.
ומכאן שלא פעם אני שומע דברים כמו: "אתה קשיש" "כבד" וכו'.
למרות שזה כלל לא נכון, לדברים יש נטיה להראות אחרת על הכתב מאשר פנים אל פנים.

בגדול,
אני מרגיש עוף מוזר בסביבת הפייסבוק.
אני מגיב על כתבות בשנינות רבה ובדרך כלל קולע. וגם מקבל על כך פידבקים מדי פעם.
אך בהתנהלות על הכתב מול אנשים, אני כושל פעם אחר פעם.
ונוצרת התחושה כי הצד השני לא ממש יודע איך "לאכול" אותי. מה שמביא לאי-הבנות וויכוחים מיותרים, ומכאן, לסיומו הבלתי נמנע של ה"קשר".

אז זהו...
סוף סוף הוצאתי את זה. ואני מביא את עצמי כאן בפניכם ללא מסכות ומבלי להתיפייף.
ומבקש לשמוע את דעתכם בעניין, לכאן או לכאן, והעיקר בצורה מכובדת.

תודה לכם אנשים טובים