היי כולם :)
כבר הרבה זמן שתחושת מועקה תפסה אצלי מקום עמוק בפנים.
אין לי בדיוק שאלה זה יותר לשפוך את הלב..
אני מרגישה שאני חייבת להגדיל את מעגל החברים שלי וזה לא שלא ניסיתי פשוט אף פעם לא מצאתי חברים שבאמת ידעו לתת לי את התחושה ואת האהבה שאני הענקתי להם.
אני חברותית, אוהבת לצחוק (והרבה) ומצד שני לנהל שיחות נפש עמוקות אל תוך הלילה זה אחד הדברים האהובים עליי.
בכל מסגרת שהייתי בה הצלחתי לשמור על קשרים בודדים ובלי להיות ביקורתית ולשפוט זה לא מרגיש לי מסוג הקשרים שיחזיקו מעמד לנצח..
ובנוגע לבן זוג .. זה בדיוק משתייך לאותה הקטגוריה. אני יודעת שאני צעירה ולא, השעון הביולוגי לא מתקתק אבל עד היום הכרתי גברים שפשוט לא היו בשבילי ושונים ממני באלפי שנות אור.
אני לא חושבת 24/7 כמה אני רוצה חבר אבל זה מהדהד לי מדיי פעם ופעם בראש כמה זה כיף וכמה אהבה יש לי להעניק למי שאני איתו.
לחזור הביתה אחרי יום ארוך ולראות אותו מחכה לי או ההפך, להיות שם ברגעים הכי שמחים שיש וברגעים שצריך כתף למשענת. אני בן אדם מאוד זוגי ואני יודעת את זה, אני מעדיפה קשר מאשר להיות רווקה אבל לפעמים אני מרגישה שאני טובה מדי למי שלא צריך (לא שאני אמורה לדעת מראש אם הוא בחור טוב או לא) כי יש לא מעט כאלה שפשוט לא יודעים להעריך.
אני מעסיקה את עצמי ביומיום ואני כן יוצאת כשיוצא לי אבל איך מתגברים על התחושת בדידות שתוקפת ועל הרצון לבן זוג שגם יהיה החבר הכי טוב שלי ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות