היא אמרה שזה הסוף, לכאורה. אני שבור אך מלא תקווה

אוקיי אני אנסה לקצר כמה שיותר
יש לי חברה, יותר נכון הייתה.
היינו שנה וקצת ביחד, אני אוהב אותה הכי בעולם, באמת שאני לא יכול לתאר את עצמי בלעדיה, אולי אובססיבי אבל זה מה יש, באמת שהיא האחד בשבילי.
אבל, בערך לפני 8~9 חודש, כשהיינו רק כמה חודשים בודדים ביחד, אמא שלה גילתה שאני לא יהודי, זאת אומרת אמא שלי לא יהודיה -> אני לא יהודי לפי מדינת ישראל.
זהו, מפה אמא שלה תמיד חיפשה אותי, הגבילה אותה ביציאות איתי, הייתי נגד, אמרה שאני לא בשבילה וכעסה עליה, לא רק היא, גם החבר של האמא, הסבתא , וכל המשפחה בקיצור היו יחסית נגד, רק בגלל ומאותו הרגע שגילו במקרה שאני לא יהודי.
עכשיו, מה שהכעיס אותי בסיפור, היא השנאה הסתמית הזאת, הרי אפילו לא הוזמנתי לכוס קפה, לשיחה, שיבררו מי אני, מה אני שווה, אולי אני באמת מספיק טוב לבת שלהם, לא.
חוץ משלום לא הכירו אותי, וכך בחרו להתנהג ולשנוא אותי.
זה הפריע לנו, אני והיא לא שיקרנו אחד לשני,
רבנו וכמעט נפרדנו הרבה פעמים בגלל עצם העובדה שקשה, אבל אהבנו אחד את השני והעדפנו לשכוח, הרי בסופו של דבר היא רוצה להיות איתי, לא אמא שלה.

הגיע בערך לפני שבוע,היינו במשבר, רבנו, ממש.
היא הייתה צריכה ללכת לנשף, הגעתי אליה הביתה בהפתעה, ברצון לראות אותה בשמלה שלה, לא היה אכפת לי אם אמא שלה בבית. הן לא היו בבית, הן היו צריכות לחזור עוד ב20 דק, ואח שלה פתח לי.
ישבתי 10 דק וחשבתי עם עצמי, שהאח המסכן הזה בן 9 (חשוב לציין שלאחיה ואחותה אין שום בעיה איתי ואף ההפך) יקבל על הראש, כשאמא שלו תכנס ותראה אותי, איך הכנסת אותו? אתה גם לבד בבית, והכנסת אותו לבית שלנו?
בקיצור עפתי משם מהר, כדי לא ליצור מצב לא נעים לאח, שהאמא לא תדע אפילו שהייתי שם.
השארתי מכתב קטן וזר לאהובתי, בכל זאת הייתי חייב לה התנצלות ושתדע שהכל כן חשוב לי ושכן הגעתי לראות אותה לפני היום שהיא ככ חיכתה לו.

למחרת, דיברנו, החלטנו שלמרות הריב אנחנו ממשיכים, ושאנחנו אוהבים.
למחרת, היא נסעה לאילת, זה דיי הפתיעה אותי כי עם כל הסיבוכים שהיו לי לראש שכחתי לגמרי שהיא נוסעת בכלל, ובכן היא נסעה.

באילת, השיחות שלנו לא היו ככ זורמות, דיברנו בקושי והיה בכללי הרגשה שמשהו לא טוב.

היא חזרה, דיברתי איתה מה קרה, היא אמרה שהיא לא בטוחה בכל זה וצריכה זמן.

אתמול נפגשנו, היא החליטה, היא לא רוצה להיות איתי סופית, בגלל:

א-> המשפחה, הם פשוט לא מקבלים אותי ואין לי מה לעשות חוץ מלהתגייר (2 דברים בנושא, אין סיכוי שאני אתגייר, לא שיש לי בעיה עם היהדות, פשוט אני שמח בחלקי ואני לא הולך לשנות את עצמי בשביל אמא של מישהי, במיוחד שהמישהי הזאת אוהבת אותי בדיוק ככה, דבר שני בנושא הוא שלא יצא לי לדבר עם אמא שלה בחיים, משהו שתמיד רציתי לעשות ולראות אולי בכל זאת אמצה חן בעניה, הרי כל השנאה הייתה תמיד מאחורי הקלעים)
ב-> היא מרגישה שהיא כבר לא שם, שהיא אוהבת אותי אך לא מאוהבת בי כבר, עם כל הקשיים של המשפחה והריבים שלנו בזמן האחרון (חלקם בגלל המשפחה, חלקם בגלל קשיים אחרים שיש בנינו)

אני לא יכולתי להתאפק, עם כל האגו,הגודל,הגבריות וכל מה שאולי יש ואולי אין לי, התחלתי לבכות.

בחיים לא בכיתי, לפחות ככה.
שעה ישבתי ופשוט בכיתי, לא האמנתי איך לפני 3 ימים הכל היה מושלם, ועכשיו זהו, אני הולך לאבד אותה, את ההיא שרציתי שתהיה אם ילדיי, עכשיו היא תרצה להיות עם מישהו אחר.
הלכתי משם, ביקשתי שנמשיך את השיחה מחר, שאני צריך קצת להכל הכל.

למחרת נפגשנו (היום), דיברתי איתה, התחננתי אפילו, אמרתי שאני מבטיח שהכל יהיה בסדר, שההורים שלה כן יקבלו אותי, ושאני אשתדל למענה ליצור להם את המחשבה שאני טוב יותר בשבילי מכל יהודי אחר שהם יכולים לחשוב עליו, שאני לא אריב איתה ושהכל יהיה מושלם, הרי היא כל כך חשובה לי.
הדעה שלה הייתה דיי נחרצת, היינו אצלה בבית כשכל זה קורה.

התחלתי לבכות שוב, היא הבן אדם היחיד שיכול לגרום לי לבכות.
יצאתי מהחדר שלה, נסעתי ישר ללימודים בבכי, אחרי חצי שעה בלימודים הבנתי שאני יושב ופשוט בוכה בלימודים (גם גברים בוכים..) ושאני לא רוצה לראות אף אחד חוץ ממנה, הגעתי אליה שוב הביתה, היא חיבקה אותי.

שכבנו אחד לי השני אולי שעה, אני בכיתי, היא קצת, סתם דיברנו על דברים אל קשורים, היא הייתה דיי נחרצת בכל הדעה שלה.

עכשיו אחרי כל החפירה, הקטע שאליו קשורה השאלה.

כל השיחה שלנו, התקרבנו לאט לאט לאט לאט, ואני שמתי לב לזה למרות שהיו לי דמעות בעניים והראש שלי חשב על ככ הרבה דברים בו זמנית.
הגיע רגע שלא יכולתי להתאפק, אני מטורף עליה. ניסיתי לנשק אותה פשוט, ככ רציתי לפחות נשיקה אחרונה, להרגיש אותה פעם אחרונה, התגעגעתי אליה, לא ראיתי אותה שבוע.

היא הזיזה אותי ישר, אמרה שעדיף שלא, שאני אפגע מזה אחרכך כנראה.
אמרתי לה שאני לא בוכה על דברים שעשיתי, הרי כשעשיתי אותם -> הם נראו לי הדבר הכי הגיוני לעשות.

היא אמרה שאני סתם יפגע, ושלה גם ממש קשה, והיא מבולבלת.

התחילו לזלוג לי שוב דמעות, אני לא כזה, באמת, אני לא בוכה מכלום.. רק ממנה.
עברה לי מחשבה שאני לא יכול לנשק אותה יותר, שזהו, איבדתי אותה לתמיד, עכשיו היא תהיה עם מישהו אחר.

היא חיבקה אותי, וניסתה לנשק אותי לבד, בתהחלה התנגדתי, אבל בכיתי תוך כדי, לא יכולתי לשלוט על עצמי ככ.. זרמתי עם הנשיקה שלה.
אחרי 3 דק של התנשקויות, שכיבות אחד על השני (אני לא יזמתי הכל, בכוונה הייתי דיי מאופק ורציתי לראות אם זה מגיע גם מהצד שלה) הגענו למצד שכמעט שכבנו.
ממש כמעט, היא עצרה באמצע, אמרה שהיא מצטערת על זה, שהיא ממש מבולבלת ולא יודעת מה לעשות.
היא ביקשה זמן, אמרה לי לא לדבר איתה עד שהיא תתאפס ותדבר איתי לבד.

כיבדתי אותי, ישבנו עוד 10 דק ביחד לא קשור לגמרי לכלום פשוט צחקנו על כל מיני דברים, קמתי , הלכתי, היא ליוותה אותי למעלית, חיבקה אותי, ככ רציתי לנשק אותה, הרגשתי שגם היא , אבל משהו עוצר..
היא אמרה שהיא מבטיחה שהיא תדבר איתי, פשוט לחכות.
הלכתי.

ממש מודה לכל מי שקרא עד כה, מקווה שלפחות נהנתם, רציתי בקיצור ויצא ממש באירוך.
לשאלה,

מה לעשות?
לא משנה תגידו לי סמרטוט, בכיין, מה שבאלכם, מטומטם.
אני מאוהב, וזהו.
היא אישה של החיים שלי,בשנתיים שהיא בחיי הכל השתנה לטובה אצלי, היא ממלאת אצלי את כל החורים ואני לא צריך יותר בחיים כלום, חוץ ממנה.

2 שאלות,
1-> מה לדעתכם עובר לה בראש עכשיו? כמה זמן היא תצטרך? מה תהיה התשובה שלה?האם היא באמת ככ נגד, או שהיא אולי במשבר? למה כל ההתנהגות הזאת?
אני אישית מבולבל מכל הסיפור הזה, אני מבקש מישהו מהצד שיגיד לי את דעתו, בבקשה.
2-> אני אכבד ואני אחכה, אני לא אדבר איתה, כי אני יודע שאני יכול רק להזיק בנתיים.
או שלא?
מה לעשות! זאת השאלה הכי חשובה עכשיו, כדי להשיג אותה/להגדיל את הסיכויים להשיג אותה/לצאת בסוף מאושר ביחד איתה.
לחכות? לעשות משהו? לא לדבר איתה בכלל?מה אתם חושבים בנושא הזה..? אני די יבוח שתגידו להעיף אותה מהחיים לגמרי, אבל בכל זאת.. מה לעשות בזמן הזה שהיא מצפה שאני אחכה, זה יכול להיות יומיים ויכול להיות שבועים.. אני מבולבל.

תודה רבה רבה לכל מי שיענה לי, זה מאוד חשוב לי!