שלום לכולם,
השתחררתי מהצבא לפני חצי שנה פלוס מינוס.
שבוע אחרי השחרור כבר התחלתי לעבוד בעבודה במשרה מלאה במועדפת בבית מלון.
עבדתי שם חודשיים ובמהלך הזמן הזה סבלתי מאוד מהיחס של המעסיקים ומהזמן הרב שביזבזתי על נסיעות לאותו מלון מהבית שלי, כל יום 3 ויותר שעות בדרכים.
מצאתי עבודה אחרת בקרבת הבית והתפטרתי, מיד התחלתי לעבוד שם.
הציפיה שלי היתה לקבל משרה מלאה במקום החדש בו הייתי ברמנית אבל קיבלתי בקושי 4 משמרות בשבוע בשעות לא נוחות באמצע הלילה בלי החזרי נסיעות. החלטתי לעזוב גם את המקום הזה אחרי שהמשכורת יצאה כלכך עלובה למרות שהעבןדה היתה לא קלה בכלל.
היה לי קשה לעזוב שוב משרה ופניתי לתחום אחר בשירות לקוחות.
עברתי קורס של כמעט חודשיים בבנק והפכתי למוקדנית בטלפון. העבודה במשרה מלאה, שוחקת אותי נפשית.
הלקוחות מחורפנים, 9 שעות אני מקבלת שיחות עם הפסקות קצרות פעם בכמה שעות לפי החוק.
אני הולכת לעבודה בלי מצב רוח וחוזרת גמורה נפשית. השירות לקוחות בבנק מטורף, הכל נעשה במהירות, מדוד, יש מכירות של הלוואות שחייבים לעמוד בהן. הכל כלכך מלחיץ ומשגע את השכל כך שגם אחרי העבודה הראש שלי עוד שם.
אז אחרי שעברתי בין 3 עבודות אני מתחילה להתייאש.
החשק לטרוף ולעבוד ולהספיק לחסוך כספים הפך לחשק להיכנס למיטה ולא לצאת. אין לי מצב רוח ואין לי מוטיבציה.
אני שוקלת לחזור למלצר כי לשם התאמתי יותר ונהניתי לתת שירות מהסוג הזה. אבל אני כלכך מיואשת מהניסיון הזה כבר חצי שנה שלא מצאתי את המקום שלי אחרי שבצבא היה לי תפקיד כלכך טוב ומספק.
אני צריכה אנרגיות כדי לעשות מעשה לחפש משהו חדש ולחשוב על הצעד הבא ועם זאת אני מרגישה אשמה שאני לא מסתדרת במקומות האלו.
כמה אנשים לאורך הדרך צחקו וביקרו אותי על זה שאני מחליפה עבודות כמו גרביים ולא מסתדרת עם השגרה . בעבר התמודדתי עם תקופות הרבה יותר שגרתיות וקשות ויש לציין שאני בנאדם מאוד הישגי ולא מוותרת לעצמי כשצריך לעשות משהו. תמיד נותנת 100 אחוז. חוץ מהתחום של העבודה החיים שלי מאוד מאושרים אבל העבודה גורמת לי להרגיש קע מאוד, עצובה, עייפה, חסרת שמחה ומועקה בלב.
מה אפשר לעשות? התחושות האלו לגיטימיות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות