יש לי אבא כפוי טובה ואני מתחיל לשנוא אותו. מה הייתם עושים במקומי?

אנחנו במשפחה 4 נפשות אני אח שלי הקטן (בן 20) ואמא, איך שנולדתי (הבן הבכור) הם עברו לקיבוץ, ששם נולדתי וגם אחי, ובגיל 10 בערך הם התרגשו, בגלל אלימות כלפינו, והמצבי רוח הקיצוניים שלו, והבושות שהוא היה עושה, בכל זאת גרנו בקיבוץ וכולם יודעים הכל על כולם, ושהיה מסתובב שיכור ומדבר שטויות שתפסו ממנו בנאדם מפגר..(רוב הקיבוצנקיים אנשים ביקורתיים לטוב ולרע ופשוט נפלו שם) וזה שונה מבעיר ותמיד היה אומר "על הזין שלי מה חושבים" או "אני יתן מכות לזה ולזה" אבל דיבורים כמו חול הוא לא הרים אף פעם יד על מישהו, ואני ואחי כל הזמן שמענו את הריכולים עליו הצחוקים שעשו על חשבונינו... ולמרות הכל היו כמה רגעים יפים
אז כמו שאמרתי שהייתי בגיל 10 הם התגרשו והוא עבר לאיזה עיר במרכז הארץ, וכולנו ניתקנו ממנו את הקשר כמה שנים.
באמצע השירות שלי בצבא חזרתי לקשר איתו, הוא כבר היה משתמש בסמים, בנאדם מחוק, אני אולי מרחמים בהתחלה התחלתי לתמוך בו ולעזור לו, (כל הזמן הזה אחי ואמא שלי שנאו אותו והדחיקו בכלל קשר שהם קשורים אליו)
עם הזמן נקשרתי אליו למרות מה שעשה לי פעם, ואפילו עברתי לגור איתו ונלחמתי עליו, ועשיתי בשבילו הרבה דברים לא מובן מאליו, כמו ללכת ב3 לפנות בוקר לקחת אותו הביתה שהוא מסטול רצח, אוו ללכת לעבריינים ולנסות להסביר שהוא לא מודע לעצמו ולכבות "שריפות" שהוא עשה, שרק מלדבר איתם רעדתי מפחד ועם זה להיות עריק בשביל שיהיה לו מה לאכול, ולהשתחרר על פרופיל 21 ועוד כל מיני דברים הזויים שאפשר להמשיך לספר עד מחר....
בכל מקרה אחרי שנים של מלחמה ולמרות שהייתי כבר עף סף יאוש לא נשברתי והוא ניגמל ובאמת עשה שינוי משמעותי, הוא קם עובד בעבודה קבועה, מדבר לעניין רוב הזמן, ואחי כמעט בבסוף התהליך חזר להיות איתו בקשר בזכותי שלחצתי עליו לעשות את זה.
ואז הגיע טויסט בעלילה ועברתי תראומה שפתחו נגדי הליך משפטי על תקיפה בנסיבות מחמירות וישבתי במעצר (דבר שלא קרה והתיק נסגר בסוף) אבל שזה יסתיים לקחתי את זה מאוד קשה גם חברה שלי אחרי 4 שנים זרקה אותי, כל הקשרים עם החברים נותקו ונכנסתי לתראומה ודיכאון. ואבא שלי אחרי כל מה שעברנו ביחד במקום להיות אוזן קשבת לתמוך, לעזור, בהתחשב לזה שאני גר אצלו כמה שנים, רק משפיל אותי כמה אני חלש ומגזים בתגובה שלי, מלכלך עלי לאחי שאני לא יוצא מהבית, וחסר חברים וחסר חברה (אבא שלי אפילו לא יודע שהיתה לי חברה, ולא מכיר את החברים שלי בגלל המצב שהוא היה)
והתחיל להתגאות באחי לכולם כמה הוא מצליח ואהוב, שהוא עושה צבא, שיש לו חברה שאוטוטו מתחתנים, להבדיל ממני, שיש לו מליון חברים, ואני כלום , שאמרתי לו שויתרתי על הצבא בשבילו הוא אמר לי "זה סתם תירוצים יצאת כי לא התאים לך צבא" או ש"אף פעם לא ראיתי אותך עם בחורה או חברים" חושב שאני אשכרה ממציא הכל שכל החיים הייתי לבד.. שהוא אמר את זה הייתי עוד יותר בהלם, התחלתי לפתח אליו שינא, שהוא הולך בעיר ומספר שאני פרזיט יושב בבית ולא עושה כלום, בטון של זילזול, שאני מסכן כמו סמרטוט (לא במילים האלה אבל זאת הכוונה) מה הייתם עושים במקומי?