שלום לכולם,
התגייסתי לפני 9 חודשים לחי"ר, עם המון מוטיבציה ורצון ושמחתי שאני מתגייס לשם, אך מתחילת הטירונות התחילו לי קשיים נפשים מאוד חמורים עד כדי כך שלא הייתי אוכל כלום המון בכי לא ישן בכלל (הכול היה ממשיך גם בסופש שהייתי בבית לא אוכל לא יוצא לא כלום) הרגשתי שם ממש שבר כלי והתחרפנתי שם באמת (הוציאו לי את המיץ עד שפלטו אותי) ולבסוף לקראת סוף הטירונות נפלטתי לחטיבה אחרת ועשיתי שם חמשושים לתקופה, עד שהוחלט להעביר אותי ליומיות ליד הבית בעקבות הבנה של הקצין שלישות שלי, אחרי שלא הסתדרתי גם שם.
כיום אני ביומיות מקוצרות יחסית, עד 1 בערך כול יום ואני ממש סובל עדיין..
אני מרגיש שאני לא מסתדר ולא מבין את המערכת הזאת,שהיא מכניסה אותי ללחצים נפשיים וקשים נפשים ברמה שאני פשוט השתנתי לגמרי מאז שאני בצבא איבדתי כול שמחת חיים, רע לי באופן תמידי גם שאני לא בצבא לכמה שעות ביום, גם שאני חוזר הביתה לא מצליח לצאת מיזה ונמאס לי. מרגיש שאני נרקב ומת מבפנים.
לא ציינתי תפקיד של מה שאני עושה עכשיו כי זה לא באמת משנה. ברגע שנפלת מלוחמה אתה פשוט מאוד על תקן עובד כללי, יכול לעשות רק דברים שחסר בהם אנשים ואין להם קורס, דברים שמאוד מאוד לא מתאימים לי כמו התפקיד שאני נמצא בו עכשיו תפקיד טיפשי של פקיד דברים שאני לא מסוגל לעשות שמדכאים אותי.
ההתלבטות שלי היא בעצם ההאם להמשיך לסבול בצבא, לנסות להשיג איכשהו תפקיד לא משנה כבר מה שאני יהיה פחות זמן בבסיס( 5-9 יומיות או משהו כזה) להמשיך לכוון הכי נמוך שאפשר במערכת הדפוקה הזאת, ולסיים שלוש שנים בתפקיד שתרמתי בו 0, ותרם לי רק נזק, הכול בשביל שאוכל להגיד שסיימתי שירות צבאי מלא, או האם להשתחרר (מה שהקבן הציע לי כבר, אני עם קהס 43 והקבן אמר שהוא חושב שאני צריך להשתחרר ובנתיים אני מנסה להמשיך אך אני באמת רואה שזה לא מתקדם לשום מקום ואני סובל מאוד), להשתחרר וללכת לעשות שירות לאומי של שנה להרגיש שכן תרמתי ולא השתמטתי לגמרי, לעשות משהו שבאמת אתרום בו ובאמת יגרום לי להרגיש טוב, אך עם ההשלכות של יציאה על נפשי מהצבא, השלכות שאני לא מאמין שהן כאלה גדולות, אך בכול זאת מאיימות.
תודה לעוזרים!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות