אני לא בסדר בשביל אף אחד; פה לא בסדר ושם לא בסדר והכל לא מתאים

שלום לכם,
אני מגיב פה באתר, ולא יוצא לי לשאול פה שאלות. לא כי אין לי מה לשאול, אלא כי אני כל פעם דוחה ומוצא סיבה לא.
אני מבקש סליחה מראש על זה שאני מתנסח גרוע ולא הכי ברור, יש לי קשיים בהבעה...
אני מכוער. יש לי אף ענק ומכופף, פה קטן ודק, צבע עור מבחיל (אני משתזף בצורה מטורפת מכל שנייה בשמש), גבות מכוערות, שיער מתולתל מבחיל, אוזניים מוזרות ואני שעיר. בקיצור כמו מזרחי, ומבחינת ההתנהגות אני בכלל מתנהג כהדבר בכי אשכנזי שיש, וכולם מרימים גבה ומסתכלים על זה מוזר ומעירים הערות. כולם שואלים אותי אם אני מרוקאי וכשאני פותח את הפה מבינים שאני רוסי. לא שיש לי יותר מדי מבטא...
מעולם ומתמיד ירדו על המראה שלי. לא זוכר בן אדם שלא העיר לי הערות על המראה.
יש לי קול גבוהה מאוד, ונשמע כמו נשי נמוך (קונטרלטו קולרטורה או קונטרלטו גבוהה מאוד למי שמבין). צרפתי רפסודיה לאלט של ברהמס שמתארת את גובה הקול שלי. יש לי טימבר טיפה יותר גבוהה. למרות זאת בדיבור אני נשמע טיפה יותר גברי.
כל זה נובע מכך שהגרגורת שלי לא יכולה להתקבע בגרון כי הוא לא מתאים לצורה שלה, והגרגורת לא יכולה להכנס לגמרי פנימה, ולכן יש לי שליטה בגרגורת שמאפשרת לי לשיר גם כאלט וגם כטנור.
כל הכיתה הקודמת שלי ירדה עלי מאוד חזק גם מבחינת הקול, המראה, ההתנהגות והכל, ולכן עברתי כיתה.
אבל, מהמשפחה אני לא יכול לברוח. הם כל הזמן יורדים לי על הכל! על הקול, על המראה, על הלבוש והכל.
לא מספיק שבכיתה יורדים עלי, אז עוד המשפחה עוזרת?
אמא שלי כל הזמן צורחת עלי להתגלח, גם אבא וגם סבתא, גם אני התגלחתי, סתם כי זה כיף להם להגיד את זה (אגב אני נראה מבוגר יותר כשאני מגולח). הלבוש לא מתאים, ולי בכלל לא אכפת מאיך אני נראה, העיקר שנוח לי. הם מרגישים שאני בובת ברבי שצריך להגיד לה איך להתלבש, ולא מבינים שאני לא אוהב את זה. וכמה שאני לא מסביר להם וצורח על כמה זה מעצבן אותי, אין עם מי לדבר.
על הקול שלי הם צוחקים כמו משוגעים וזה ממש מעליב אותי, הם מסוגלים לצחוק בצורה הכי מכוערת שיש על הקול שלי, וזה לא שאני מנסה לשיר, למרות שאני יכול (אתם מבינים, מרוב בושה, שבכלל לא אמורה להיות).
הם כל הזמן צוחקים לי על תווי הפנים ואומרים כמה שאני מכוער, ואז כשאני נעלב, הם מכחישים שהעליבו אותי.
הכי גרוע שאת כל אלו קיבלתי בתורשה מהם והם מסרבים להבין את זה.
לפעמים פשוט בא לי לצרוח להם "לא מספיק שיש פה מראות בבית הזה, אתם עוד יורדים על המראה שלי?"
הייתי רוצה להגיד את זה לחבר שלי וידידה, אבל החבר הוא לא באמת חבר, אלא בן אדם שיהיה חבר שלך עד שחבר אחר שלו פתאום יצור קשר איתו, והוא יזרוק אותך כמו כלב, עד שהחבר יזרוק אותו והוא יזחל אלייך חזרה. הידידה כבר לא רוצה לשמוע את התלונות...
אני גם הומו, אמא שלי ממש לא גזענית אבל היא מסרבת להבין, ומכחישה שאני הומו, וממה שהבנתי ממנה הוא שאם יהי לי חבר, היא לא תתמוך בזה. אמא שלי יחסית לאבא שלי ושאר המשפחה מלאך בעניין ההומופוביה... אם אבא שלי יגלה, הוא יהיה מסוגל להרביץ לי.
אני אבוד, גם אני אאלץ להתקע בארון עד 21, שזו תהיה ההזדמנות הראשונה לברוח מהבית וגם אני מכוער שכולם יורדים עליו. אני די בטוח שאני אתקע לבד בלי חבר... נמאס להיות בובת צחוקים של המשפחה שלא מבינה מה הם עושים לי.
אגב, זה לא שאני חלש, אם מרביצים לי סובלים מאוד מכאבים...
זאת לא ממש שאלה, אלא פריקה. לא שהיא עזרה לי. סיפרתי את זה למלא אנשים באינטרנט, שכל מה שהם עשו היה לשפוט ולרדת עלי עוד יותר, ולהגיד כמה אני לא בסדר בכל העניין הזה (אני לא בסדר, הא?), אני כבר לא ממש מצפה שמישהו יבין אותי.