אחי הקטן יצא לפני מספר חודשים מהארון. הוא עבר לגור באילת ובאחד בטיולים המשפחתיים שלנו לשם הוא פשוט הודיע לנו את זה באמצע ארוחה משפחתית.
מאז אני לא מפסיק לחשוב על זה...ממתי זה נהיה מקובל בחברה שלנו? מצד אחד אומרים שצריך לקבל את השונה , ואני מאד מסכים עם זה.
אבל האם אני צריך מיד לתמוך בו לקבל אותו כמו שהוא אחרי כלכך הרבה שנים שהוא הסתיר את זה ממני. מילא להסתיר מההורים אני מבין. אבל אני אח שלו למען השם.
לגבי ההעדפות המיניות שלו אין בעיה...שיעשה מה שטוב לו. אבל מבחינתי ומבחינת הסביבה...האם אנחנו מחויבים לקבל את אהבת גבר לגבר / אהבת אישה לאישה כדבר מובן מאליו? ועוד לתמוך בכך? ונניח שכן, האם לחברה הקרובה: הורים, אחים, סבים/סבתות לא מגיע זמן "התאקלמות" למצב החדש?
שאלה נוספת היא, מה לגבי מי מהסביבה הקרובה (משפחה, חברים) שלא מוכן לקבל את "היציאה מהארון" וחש בגידה כלשהי, שכן כל השנים הסתירו מהם ואז ביום בהיר אחד מספרים להם ומצפים שהם מיד יבינו ויתמכו...?
יש לכך השלכות ארוכות טווח מעבר לקבלת השונה:
-המשכיות , פעם אחרונה שבדקתי גבר וגבר לא יכולים להביא ילדים לעולם אותו דבר לגבי נשים. נכון ניתן לאמץ/ לעבור תהליך מסויים של הפרייה....אבל: לילדים שלהם לא מגיע תא משפחתי "מקובל"/ נורמטיבי..אולי בעתיד יסבלו מתסביך מסויים?!
-החברה שלנו היום במצב שלה בארץ: לא מספיק פתוחה לקבל את השונה...עדיין לא שם..ולכן אני דואג לו שיתקל במחסומים ובסיטואציות מאד לא נעימות. (לכן אני טוען שאולי נכון יותר בשלב הראשוני "לצאת מהארון" במדינה אחרת ולראות איך זה תקופה מסוימת ...אבל קטונתי בנושא זה) אני כותב את זה מתוך דאגה שזה לא יגמר באירוע עצוב. אני כותב את זה כיוון שידוע לי שהיה עם נשים לפני כן בוודאות. והבחירה שלו להיות לא דו-מיני אלא הומו נבעה מרצון שלו להנות יותר. הוא טוען שהוא נהנה עם בנות גם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות