לפעמים זה מדכא אותי שאני לבן, או אדום כשאני חסר אחריות ויוצא קצת לשמש, הדכאון מתגבר עוד יותר כשחברים שלי צוחקים איתי שאני ג'ינג'י (לא עליי, הם באמת חברים טובים ויעשו בשבילי הכל), ויש לי חברה שאוהבת אותי כמו שאני ובכל זאת, זה מרגיש לי בחברה כאילו אני לא בסדר כי אני שונה מרוב האנשים. אני חושב שאני נראה דיי טוב שלא תבינו אותי לא נכון, אני מתאמן במכון לא מעט ואנשים לא מפסיקים להחמיא לי על הגופה שאני מפתח, אבל עדיין גופה שזה תרתי משמע: לבנה ומחזירה אור מהשמש, שמקסימום אחר כך תהפוך לאדומה ואז שוב לבנה. לבן לא יכול להיות סקסי? סליחה אם זה נשמע אשכנזי אבל למה צריך להסתכן בסרטן העור בשביל להראות טוב? אני רוצה להאמין שהחברה שאנחנו חיים בה דפוקה ולא אני אבל זה קשה כשהרוב מול אחד, שאם אני לא אתפוס צבע כנראה שאני לא אפסיק לקבל ביקורות על זה שאני כתום שנשרף ממנורת פלוריסנט, שזה נשמע מצחיק לפעמים ואפילו אותי מצחיק אבל זה הולך ומדכא אותי עם הזמן...
מה לעשות? ללכת עם הזרם, לנסות לתפוס צבע במכוני שיזוף, לאט לאט בשמש ולהסתכן במלנומה או לאהוב את עצמי כמו שאני, למרות שכנראה שאני אמשיך להיות מדוכא מביקורות של אנשים שאני צריך לתפוס קצת צבע וכנראה ואפילו דיי בטוח שבכל מצב אני אראה פחות מושך, שאפילו שמנמן אבל שזוף טוב ייראה יותר סקסי ממני...
תודה על ההתייחסויות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025