איך אני מוצא את עצמי ואת היעוד שלי בעולם הזה?

שלום, אני בן 21, גר לבד בדירה מושכרת על-ידי עזרה כספית של המשפחה הרחוקה, לאחר יציאה ממסגרת הצבא עוד רק שהייתי מתקופת הטירונות בשל בעיות נפשיות של דיכאון וחרדה חברתית. אני פגעתי בעצמי שם על-ידי חתכים וגירודים עד לדימום בעקבות משבר פנימי שהרגשתי. יש עוד הרבה גורמים לסיפור שלי עוד מעצם היותי ילד והחוסר בחינוך שנתנו\ לא נתנו. אפשר להגיד שלא היה לי ולא תהיה לי דמות הורה אף פעם, שניהם היו יותר מדי עסוקים בבעיות שלהם ולא עזרו לי להתפתח כילד גם בקישורים החברתיים שלי. אמא שלי נרקומנית, מכורה לסמים מגיל 14 עוד מלפני שנולדתי, כיום היא בת 50+ (לא יודע אם היא תחיה עוד הרבה שנים...), אבא שלי היה גם נרקומן אבל כיום הוא נקי איזה 20 שנה כבר אבל בכל זאת אני לא מעוניין בקשר איתו כי הוא לא היה לצדי בילדות בעקבות הגירושים והמרחק שלו ממני כשהוא גר בצפון לעומתי שאני גר במרכז. אני עד היום לא בקשר איתם וגם לא מתכנן להיות כי הם רק יעבירו לי תחושה והרגשה רעה בקרבתם. מאז היציאה שלי מהצבא (וגם לפני בחשיבה לאחור) אני לא מוצא את עצמי בשום מסגרת.. אני ניסיתי לימודי עתודה לפני הצבא י'ג י'ד במחשבים אבל הפסקתי באמצע, לאחר הצבא ניסיתי ללמוד פיסול ממוחשב דרך תוכנה וגם הפסקתי באמצע, ניסיתי לעבוד אבל הכי הרבה שהצלחתי זה חודשיים עד שלא הגעתי יותר לעבודה ועוד שהודיעו לי שהתקבלתי לעבודה אחת אני קיבלתי רגליים קרות והתקף חרדה ולא יכולתי להמשיך בהליך... הלכתי לפסיכיאטרית שאני לא הכי סימפתטי משום מה ולא הרגשתי בנוח איתה.. היא נתנה לי כדור בשם ציפרלקס 5 מ"ג שלאחר חודש הפסקתי לקחת כי הוא ממש לא עזר לי והרגשתי רע איתו, היא גם כתבה לי מכתב המלצה לביטוח לאומי לקצבת נכות שאישרו לי לא מזמן. אני לא יודע מה יהיה איתי, אני כל הזמן בבית, משתדל לצאת פה ושם, הולך לפסיכולוגית פעם בשבוע, אבל עדיין באיזשהו מקום אני מרגיש רע מאוד וחלל ריקנות בתוכי. שני החברים היחידים שיש לי עסוקים לגמרי, אחד עובד כמו חמור לחסות חובות, השני גם עובד כמו חמור ב-3 עבודות ומתכנן לחזור לארצות הברית בקרוב לאחר שעבד שם בעגלות ללמוד או משהו כזה (אני מאוד מקווה שהוא יחליט שלא בסוף, הוא מהבודדים שבאמת אני מרגיש קשור אליו).. אני רק יודע שאני טוב בציור שחור לבן בעפרונות וזה הכל.. יש לי פנטזיות שיום אחד אני יוכל להצליח ולחיות באופן תמידי מחוץ לארץ לעבוד בעבודה שיהיה לי כיף ממנה אבל תמיד יש את המשהו הזה שעוצר אותי ואני מקבל את הגל הזה של החוסר אנרגיה והחוסר מוטיבציה להמשיך. אני מרגיש חסר תוכן, חסר עניין לחיים, מרגיש שאף אחד לא ירצה להיות בקרבתי בגלל שאני כל-כך לא מעניין. מה אני עושה? איך אני מרים את עצמי ומוצא יעוד בחיים האלה?