אחרי שהוא נישק אותי בכוח אמר שאינו מעוניין בקשר ורמז לי ללכת. אני מושפלת וטיפשה!

הכרתי בחור ממש נחמד למראה. ילד טוב כזה, חייכן, בחור רציני.. דיברנו שעות באמת שהוא היה נראה כל כך בסדר, מתאים לי, כימיה, חיבור, מכבד. אחרי שבוע שדיברנו בעיקר בוואצפ ובלי הפסקה גם הוא שם לב לחיבור ואמר שהוא רוצה לבדוק את זה במציאות ולא רוצה לפספס אותי. הוא בדיוק עבר דירה והציע שאני אבוא אליו ובכללי נלך לים, סרט, אפילו קנה כרטיסים להחלקה על הקרח. בגלל שאני גרה בחור ואין מה לעשות פה משום מה הסכמתי. הוא לא עשה מזה סיפור גדול, רק לצאת ולכייף. הוא לא נתן סיבה אחת לחשוד. הוא מההתחלה הבהיר שהוא לא בקטע של סטוצים והוא בכלל הטיפוס הביישן.. אמרתי מה יכול לקרות? נסעתי אליו ברכבת והוא אסף אותי משם והלכנו לדירה שלו כדי שהוא יחליף בגדים. ואז התחלנו לדבר ולצחוק והוא נישק אותי. אמרתי לו שלא כדאי והזזתי אותו ממני. והוא לא בדיוק שאל.. הילד הטוב נעלם ואיננו.. ב ח י י ם לא חשבתי שיקרה לי משהו כזה, לי.... הוא פשוט תפס אותי בכוח ונישק אותי וממש הפעיל כוח ולא זזתי. פה ושם אמרתי לו לא ודי והוא לא הקשיב לי. הוא היה פשוט דוחה, הכאיב לי, נשך אותי, ואני כמו בול עץ ישבתי משותקת, תחסכו ממני אני יודעת שאני ילדה טיפשה. הוא ידע מההתחלה שיותר מנשיקה ממש לא יהיה, הוא אמר בעצמו שזה לא כדאי לטעמו כי זה ללכת מהר מדי וגם אני הבהרתי את זה אלף פעם. ועדיין כל שנייה היד שלו גלשה למקומות בגוף שלי ועצרתי אותו שוב ושוב וממש אמרתי לו שיפסיק לנסות, וזזתי ממנו והוא התקרב אלי שוב ומחץ אותי לקיר. כל מה שהוא אמר בתגובה זה ״אני לא יכול״ ״את משגעת אותי״ ״קשה לי״ והמשיך לנסות, מחץ אותי, עלה עלי, הוריד חולצה, שתקתי. שאל אם הוא יכול להוריד מכנס אמרתי שממש לא והוא הוריד בכל זאת. הלכתי לקצה של המיטה ואמרתי שהספיק לי. פה הייתי רצינית, היה לי ממש לא נוח לראות אותו עם בוקסר.. אף פעם בכלל לא ראיתי גבר עם בוקסר. ביקשתי שיזוז ממני ושאני לא רוצה יותר. הוא בא עד אלי לקצה ופשוט הרים אותי עליו. ניסיתי לזוז, ואמרתי די וככה 15 דקות שאני מורידה את הידיים שלו ממני כדי שלא יגע בי, ומנסה לרדת ממנו בעצמי עד שפשוט עצרתי אותו לגמרי, לא יודעת מאיפה באו לי הכוחות האלה שנעלמו מאז שהגעתי אליו. כמעט בכיתי. לא בגללו בגללי. בחיים לא התנהגו איתי ככה.. כשאמרתי לא זה לא ופתאום זה קרה ולא מצאתי כוחות ללכת. אני פשוט טיפשה. נשענתי על הקיר ולא האמנתי שמשהו כזה קרה לי, שאני כזאת חלשה ולא הלכתי, הריי ברור שאני אשמה פה. אכלתי את עצמי. הוא פשוט ישב שם עצבני ומתוסכל בגללי. בגלל שלא זרמתי. נתן לי מבט מאכזב ומאשים. היה קר ומגעיל ואמר דברים מגעילים. ואז הוא אמר ״אני בכלל לא רוצה מערכת יחסים״ בסדר, הכל טוב, אחרי דבר כזה גם לא רציתי איתו שום דבר. ממש ממש ממש לא. ירד לי ממנו לגמרי, פשוט ישבתי מכווצת בפינה מזיזה אותו ממני כל 2 דקות. הוא אמר ״חבל שבכלל הכרתי אותך״ וצחק. וכל שנייה רמז דברים.. אז אמרתי שאולי כדאי שאני אלך, והוא אמר כן, כדאי. וקם להתלבש. בכיתי כל הדרך לבית ואפילו לא בגללו. הוא עשה דברים שקשה לי לדבר עלייהם. ההתנהגות שלו, הוא הפעיל כוח, לא ידעתי שהוא כזה חזק ושאני כזאת חלשה ןטיפשה. אני פשוט לא מפסיקה לבכות.. אשכרה נסעתי עד אליו וקניתי את כל החרטות שלו. לא יודעת איך להפסיק להרגיש רע...