הלכתי לאיבוד בחיים מאז השיחרור מהצבא, מה לעשות?

אהלן אנשים יקרים
מאז ומתמיד לא הסתדרתי במסגרות, בית ספר סיימתי בכיתה ח' כי לא אהבתי, בצבא הייתי עובד רסר שגם לא היסתדרתי ממש, עד שיתייאשו ממני, נכון שהייתי בבסיס ומעצרים אבל עשיתי "שכונה" ככה האופי שלי אני אוהב להרגיש חופשי, בלי יותר מידי מחוייבות, לצחוק לצאת לבלות להנות מהחיים..
אבל מאז השיחרור (לפני כ3 שנים) ועד היום הכל יתהפך מקצה לקצה..
בשנה הראשונה עבדתי במפעל, משמרות בוקר ולילה 12 שעות (בגלל שאין לי השכלה ולא סיימתי בצפר, ולימודים וכו' לא בא בחשבון כי זה פשוט לא מושך אותי, אני מהאלה ש"עובדים ביידים פיזית" ואוהב את זה אז אני לא ילך ללמוד משהו שלא מושך אותי ולא מעניין אותי.. אז זה כניראה העתיד שבניתי לעצמי?)
סדר היום שלי היה עבודה ולישון, עבודה ולישון לחזור בכאבים בכל הגוף שאין כוח לכלום, קרוב לשנה עבדתי ולא יצאתי אפילו פעם אחת עם חברים, המון קשרים נותקו, או למשל שחברים היו מתקשרים אלי ממועדונים, מיציאות שלהם ואני בעבודה כל הזמן אכלתי את הלב, אפילו שחזרתי ממשמרת לא היה לי כוח אפילו לצאת מהבית..
השנה השניה ,בגיל 22- פה התפטרתי מהעבודה עם סכום של כ50 אלף שקל פלוס מינוס.. בלי לחשוב יותר מידי כמו מפגר בשנה שרפתי את כל הכסף, נהנתי מהחיים הרגשתי מלך העולם, עם זה שבוע שהייתי באילת שביזבזתי קרוב ל6 אלף, ויציאות, והוצאות וחלק נתתי להורים לשכר דירה, "פיציתי את עצמי" חשבתי שאני מליונר ,אחרי השנה שעברתי ב"עבודה" וכל היסורים הנפשיים שעברתי שם של עבודה ועבודה והמחויבות, ולהפסיק לחיות, אז הרגשתי שאני מפצה על הכל
ועכשיו בשנה האחרונה- כל הכסף נגמר בלי לשים לב אפילו.. ומכאן נכנסתי לדיכאון של "עבודה" הלכתי לעבוד ב2 מפעלים והתפטרתי אחרי חודש בגלל ששוב התחילו קשיים נפשיים וה"להפסיק לחיות" ולקום ממורמר עם רצון למות.... אני נכנסתי לדיכאון כמו שבחיים לא הייתי , וקרוב ל8 חודשים לא יצאתי מהבית, לא יודע מה לעשות עם החיים שלי, ומחשבות ומחשבות.... ההורים שלי לוחצים עלי תלך לעבוד, אתה כבר בנאדם מבוגר והם צודקים ב100 אחוז אבל אני מרגיש שכבר אין טעם לחיים מיואש מהכל לא יוצא כבר מהבית וחושב מה האלה? אלה החיים שבחרתי? ומתמררמר עוד יותר מרגיש רע כל כך רע שאין כבר סיבה לחיות