שלום לכולם,
אני זוכר שבכיתה ז' הייתי בים בחוף עכו עם המשפחה.
שחיתי טיפה רחוק מהם והרגשתי לבד בעולם, הרגשתי דבר מדהים כזה..
פשוט אני עם עצמי בים שוחה, נהנה.. זה היה מדהים! ללא ספק הים זהו מקום הבילוי האהוב עליי גם מבחינה נפשית של להירגע בתוך המים והגלים.
אבל אז.. צצו הבעיות האסתטיות, שהן ממש לא נוראיות אבל אני כזה מטומטם, הענשתי את עצמי, פשוט החמרתי עם המצב שלי בצורה קיצונית שעכשיו זה כל כך עמוק שאני לא יכול להיחשף עם הבעיות.
זה התחיל בכיתה ז' ששמתי לב לנקודת חן בולטת בצוואר- פשוט שנאתי את זה והתביישתי בזה, הייתי נוהג להסתיר את זה. אבל עזבו זה לא חשוב כרגע.
התפתחה בעיה אחרת שהבנתי שהנקודה הזו זה דבר כל כך פעוט שכבר לא אכפת לי בכלל מהסיפור הזה.
לפני כשנה וחצי שמתי לב שהפטמות בחזה שלי מתרחבות ויוצאות החוצה, כמו קונוס כזה. > סיפור של הורמונים.. אני גם לוקח הורמון גדילה באופן קבוע כך שזה בטח לא תורם לבעיה ורק מבלבל את ההורמונים.
הבעיה רק החמירה כל הזמן וזה הקשה עליי בכל כך הרבה מובנים. אם זה בבחירת חולצות, במפגשים חברתיים, בפעילויות הדורשות בגד ים. נמנעתי מכאלה פעילויות, נהפכתי לחסר ביטחון ששונא את הגוף שלו.
וביום יום מאז השנה החלטתי להסתיר עם שיטה שלא אציין כרגע, אחרי ששנה קודמת הייתי דבוק לסוויצ'רים.
אבל בואו נעזוב את הבעיות בצד, נתייחס לים.
בזמן האחרון אני חושק להיות בים- אני מרגיש שאני צריך את זה, להיות שם לבד. בלי אף אחד אחר, אף אחד לא מכיר אותי ואני אסתובב שם איך שאני רוצה.
אפילו בלילה חלמתי על עצמי בים.
אני כל כך מתגעגע לים... לגלים, להיות לבד איפשהו בתוך הים. זה מדהים!
אבל הבעיה הזו חוסמת אותי, כשחברים מציעים ללכת לים אני כמובן ממציא תירוצים, עם המשפחה אנחנו אף פעם לא היינו כאלה שנוסעים לים, רק אם אנחנו הילדים היינו דוחפים אותנו לצאת לשם.
אוף בטח זה נשמע כל כך מטומטם הבעיה הזו ופשוט תאמרו לי קח אוטובוס וסע לים.. אז עזבו עצות, זו הייתה פריקה.
אני רוצה ים :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות