שלום לכולם,
בן זוגי ואני במערכת יחסים קרוב ל 6 שנים (שנינו 28). בעיניי הנישואים מייצגים רצון של בני הזוג "להצהיר" על מחויבות אחד כלפי השני.
כשהעלתי את הרעיון בפניו הוא מיהר לבטל אותי, אמר שזה בזבוז כספים ושלא מעוניין בחתונה המונית. אני מסכימה ואף ציינתי בפניו, שלא צריך חתונה גדולה ויקרה בשביל לשמוח אלא לציין באירוע משפחתי מצומצם.
לדבריו זה לא משנה אם חיים ביחד עם או בלי חתונה כי זה אותו הדבר. אבל אני מגיעה מעדה שמרנית יותר שבה הנישואין כן חשובים להורים, וחווה הטפות חוזרות ונשנות ולחץ מצידם.
הוא יודע זאת ולכן אני לא מבינה למה ההתעקשות שלא להתמסד (כי אם לדבריו "זה לא משנה", אז למה שזה לא יהיה משנה גם לכיוון ההפוך?) למרות שהוא יודע שזה חשוב לי. מה גם שהרבה מחבריו הקרובים כבר נשואים, זה לא שהוא "החלוץ" בתחום, ואנחנו תקופה מאוד ארוכה יחד.
מבחינתו ילדים לא יגיעו לפני גיל 30, וזה בסדר גם מבחינתי.
בתקופה האחרונה אני מוצאת את עצמי אובססיבית עם המחשבות האלה, מחפשת שמלות באינטרנט, מארגנת בראש את החתונה שאין לי, ובאופן כללי מתוסכלת כי הוא לא עונה לטענות הנגדיות שלי בצורה רציונלית, רק בהתעקשות של "לא וזהו".
אז כמה שאלות.. אם מישהו יוכל לשפוך עליהן קצת אור,
1. איך מפסיקים עם האובססיה, מקבלים את המצב ומחכים לכל דבר שיגיע בזמנו?
2. האם אני מוליכה את עצמי שולל בקשר הזה?
3. אם זה היה מגיע מהכיוון השני, הוא היה רוצה להתחתן ואני לא. זה לא היה מתפרש כסירוב להצעת נישואין?
4. למה אחרי תקופה כה ארוכה הוא עדיין לא רוצה, למרות דיבורים על עתיד משותף?
אני לא רוצה להצטייר כחופרת ולחוצה (למרות שאני כן לחוצה, בעקבות לחצי המשפחה) ולכן לא העלתי את הנושא יותר מפעמיים ואני גם לא "רומזת" לו. זה נכון להתנהג כך לאור חוסר המוכנות שלו או שאני צריכה לפרוק בפניו את מה שאני מרגישה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025