שלום,
קוראים לי שרית, אני בת 22 וחבר שלי בן 23.
הכרנו דרך חברים ואנחנו כבר עוד מעט שנתיים ביחד.
רציתי כבר זמן רב לשאול כאן את השאלה הזאת, מדובר בדבר שמציק לי זמן רב.
חבר שלי פשוט מקסים - תומך, מקשיב, מפרגן, רגיש, חרוץ, אחראי והכי חשוב - מכבד אותי ואת המשפחה שלי מאוד, דואג לי וגורם לי להרגיש הכי טוב עם עצמי בעולם.
כשאני איתו - אני כל כך שמחה ומאושרת וכיף לי איתו וטוב לי איתו ואני מרגישה כל כך טוב עם עצמי ועם הקשר שלנו.
הבעיה מתחילה כשאני לבד.
אני נוטה לברוח למחשבות וניתוחים ואני מסוגלת לשאול את עצמי במשך יומיים - שלושה -"מה אני בכלל עושה עם הבן אדם הזה?" וממש להגיע למצב שאני חושבת ברצינות על לפרק את החבילה. לאו דווקא בגלל שהוא עשה משהו, לפעמים כי אני פשוט חושבת שאני יכול למצוא טוב יותר, או שמפחיד אותי שהוא לא ה"אחד".מצד שני, אחריי המחשבות האלה אנחנו מתראים, יהיה לי טיפה קשה לקבל אותו אבל בסופו של דבר זה יחזור ואני ארגיש שוב את מה שתארתי בהתחלה.
כשאני איתו, לא רק שטוב לי עם עצמי, טוב לי גם איתו - אני אוהבת אותו, את הבן אדם הספציפי הזה.
למרות הכל, נורא מפחיד אותי שאולי אני לא באמת אוהבת אותו ? אולי אני לא אוהבת אותו מספיק כמו שהוא אוהב אותי? אולי זה שאני בכלל חושבת עת זה מראה שיש משהו לא תקין?
למה עולות המחשבות האלה ? אולי אני מפחדת שלא אמצא מישהו אחר ?
אולי אני מפחדת להיות לבד והוא מין ברירת מחדל ?
בבקשה שמישהו ירגיע אותי ! אני לא יודעת מה לעשות !
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות