לא דיברו איתי בכיתה בערך 5 שנים, אין לי שום חברים. אין בי שום דבר רע. עכשיו שנה לאחר ביום התיכון אני מנסה לשכוח את הצער הנורא הזה. איך לסגור את הפינה הזו ולפתוח דף חדש? לא מצליחה לסמוך על אנשים. אני עדיין מתקשה להאמין שאני מדברת ושומעים אותי, מגיבים,מתייחסים אלי. בנוסף עברתי משבר משפחתי קשה כי אמא שלי חלתה בילדות כך שמעולם לא היה לי בית חם ובלי שום טיפת צומי החיים ממש שחורים . בקיצור אני מנסה להגשים את עצמי לפתוח דף חדש. אני עדיין מרגישה מאויימת. וקשה לי לפרגן ולשמוח בשמחת אנשים אחרים, תמיד איזשהו חלק נסתר בי מקנא בהם בצורה פשוט נואשת.. כי התרגלתי לראות בנות שחברות אחת של השניה ולא מדברות איתי.. תחושת קיפוח כזאת וחוסר יכולת מציפות אותי. זה ממש משתק..
גם כל הזכרונות שלי גרועים.. תמיד כשיש איסושי אסוציאציה בנושא חברים-בית ספר אני מצטמררת ונצבטת בתוכי. הלוואי שיכולתי להיפטר מזה גם כן. אם קרה למישהו והצליח להתגבר אשמח לשמוע איך . תגובות לא סימפטיות לא ייתקבלו בברכה אני מבקשת לכבד הנושא הזה מאוד רגיש לא לפגוע סתם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025