שונאת את העובדה שאני לא חכמה מספיק, איך להתמודד?

אני שונאת את זה שאני טיפשה ! שווונאת !!
אני כותבת את השאלה הזאת עם דמעות ותסכול מטורף מעצמי ועל זה שלא נולדתי יותר חכמה ממה שאני.
עשיתי צו ראשון והנתונים שלי שניהם - דפ"ר וקב"א 50. אתמול הייתי בכנס מתגייסים וכל הזמן שאלו אותי ברצון לעזור לי מה הנתונים שלי ואם אני מרוצה מהתפקיד ששובצתי אליו.
וגיליתי שלא ! אני לא מרוצה. ניסיתי בכוח להשלים עם התפקיד הזה.. זה תפקיד בחיל המודיעין שלא דורש מיונים.. לא עשיתי אף מיון למודיעין כי כמובן - אני לא מספיק חכמה בשביל להיות במודיעין איכותי באמת. .
עשיתי מיונים לתפקיד שמאוד מאוד רציתי ולא עברתי. חברה שלי היא מאוד חכמה וגם היא לא עברה.
ועדיין, אני אוכלת את הלב מאתמול ולא מפסיקה לבכות על זה שאני פשוט.. טיפשה.

כ"כ רציתי שהצבא יוכיח לי אחרת. שאני יצליח במבחנים של הצו הראשון ויקבל ציונים גבוהים.. קב"א 54.. אבל לא. אני טיפשה אז איך אני אקבל ציון כזה?
אני שואפת מאוד מאוד גבוה. אבל יחד עם הציפיות והשאיפות באות גם האכזבות. וזה נראה שאין סוף לאכזבות שלי מעצמי.

ההערכה העצמית שלי מבחינת החוכמה שלי נמוכה. פשוט ברצפה.
דיברתי עם חברה שלי על התפקיד ששובצתי אליו ואמרתי - אולי זה לא תפקיד לחכמים ? בכל זאת - שיבצו *אותי* אליו, אז בעצם .. מה זה אומר על התפקיד אם שיבצו אותי אליו? אולי הוא מיועד לכאלה שהם לא אינטליגנטים כ"כ ולא צריך להפעיל בו יותר מדי שכל ?

אני מסתכלת בקנאה ענקית על חברות שלי שמתמיינות למסלולים מדהימים במודיעין.. שחקים מופת חבצלות, טייס, 8200.. ואני ? אני כ"כ טיפשה שבחיים נאי לא אקבל זימון למודיעין או למשהו איכותי אחר..

הקב"א של חלק מהחברות שלי הוא 54\53\56 הדפ"ר - 70\90..
ולי פשוט נמאס מעצמי.. נמאס..

אז מה תגידו ? שזה רק הצבא ?
אז לא, גם בלימודים אני לא הכי משהו... באנגלית אני מעולה.. 95+ בכל הבגרויות.. אבל מה? 4 יחידות.
מתמטיקה גם ציונים טובים אבל מה ? 3 יחידות.

ובנוגע למקצועות ההומניים - היסטוריה, ספרות, תנך וכו'.. בחיים לא הוצאתי באף בגרות כזאת 100. בחיים לא קבילתי מגן 100 חוץ מבאנגלית. חלק מהמגנים היו 90 ואפילו 90+ אבל הרוב מוחלט פחות מ90. מעל ל80 אבל מתחת ל90.
גם הרוב המוחלט של הציונים של הבגרויות עצמם - מעל ל80 אבל מתחת ל90.
חברות שלי מקבלות 90+ ב5 יחידות מתמטיקה.. הם עושות פיזיקה.... הם מאוד חכמות !!!! ואני ? אני בחיים לא אגיע לרמה השכלית שלהם.. כי אני טיפשה. כי אני בחיים לא אצליח .

חשוב לציין שבחיים לא אמרתי על אף ילדה - חבל שלא קיבלתי יותר ממנה. באלי שהיא תקבל ציון דפוק ואני אצליח. תמיד אמרתי שבאלי להגיע גם לכאלה רמות של ציונים.
אומרים עליי שנאי אינטלגנטית. לפחות ככה אני במינה מאנשים.
בת דודה שלי הייתה בשוק שפגע בי כשהיא שמעה שאני עושה 3 יחידות, כאילו הביטחון העצמי שלי לא מספיק מרוסק גם ככה.

העובדה שיש בנות שמצליחות הרבה פחות ממני בלימודים או שהנתונים של חלקן הן נתונים פחות טובים משלי - בחיים לא עודדה אותי. מעולם אבל מעולם לא הצלחתי להתעודד אם פחות חכמות ממני לא הצליחו. הפעמים היחידות שהצלחתי להתעודד היו כשהיותר חכמות ממני לא הצליחו ואמרתי - אם הם לא הצליחו אז אני אצליח ?!

אפילו ילדה בכיתה שלי שמשום מה היא היחידה שהקנאה שלי לגביה היא שלילית כי אני באמת רוצה להצליח יותר ממנה ושאני אקבל גבוה יותר - אפילו היא שכל הציונים שלי יותר טובים משלה - קיבלה יותר ממני במבחנים הצו ראשון. אומנם בנקודה אחת בקב"א בלבד (הדפ"ר שלנו אותו דבר) אבל זאת עדיין נקודה.

כ"כ נמאס לי מעצמי.. בכנס הייתה חיילת שמשרתת כתכניתנית.. ואני פשוט אכלתי את הלב.. וכ"כ קינאתי.. למה אני לא יכולתי להגיע לרמה שלה.. למה אני לא יכולתי להיות חכמה גם ולקבל תפקיד כזה ?!
לא יהיה לי זימון למודיעין, אני לא אהיה חוקרת מודיעין אוויר, מגן סייבר, תוכניתנית, בחיים ולעולם אני לא אקבל זימון לקורס טייס, לא התקבלתי לתפקיד שרציתי כי כנראה שאני לא מספיק חכמה בשבילו, אני לא אהיה ב5 יחידות מתמטיקה ואקבל בהם 95+, לא אעשה פיזיקה.. ולמה ? כי אני פשוט לא חכמה מספיק בשביל הדברים האלה..

חברה שלי אמרה לי שאסור לי להשוות את עצמי לאחרים כי אז זה רק יקלקל לי.. אבל אני לא מסוגלת.. כי מההשוואה הזאת אני גם שואפת יותר גבוה.. אבל אני גם מתרסקת יותר ויותר..

אני כותבת את השאלה ועם כל מילה הדמעות יורדות.. כי נמאס לי !! נמאס לי להיות תלמידה ממוצעת. נמאס לי לא להצליח, נמאס לא לקבל את הטוב ביותר, נמאס לי שאני לא חכמה !!!! נמאס !!!!!!

למה הייתי חייבת להיוולד כ"כ לא אינטלגנטית שמסתכלים עליה בהערכה ואומרים - "אה, היא פיזיקה ? טוב חכמה.. ברור שהיא קיבלה מגן 100... ברור שהיא תקבל זימון למודיעין, ברור שהיא תצליח.."

השאלה הזאת הייתה בעיקר פריקה של המטען שנתקע לי כמו עצם בגרון...

אני פוחדת להשלים עם העובדה שכנראה שאני באמת לא מספיק חכמה להמון דברים כי אז אני עלולה להפסיק לשאוף ופשוט לקבל את זה.. ואני לא רוצה להפסיק לשאוף לעולם..
אבל אשמח לעצות איך להתמודד... איך אני יכולה לפתח את השכל או לפחות להשלים עם מי שאני..

תודה מראש על העזרה..