לא יודעת איך לצאת מהחרדות של להשאר לבד

הייתי טיפוס מתבודד וביישן. לא התחברתי לכל הכיתה והייתי כל הזמן רק עם 2 החברות הכי טובות שלי.רק שהשנה החברות התחילו להיות יותר ביחד ולהתעלם ממי. אמרתי את זה להם כמה פעמים, אבל כל פעם זה החזיק רק כמה ימים.
ככה שבסופו של דבר רבתי עם אחת מהחברות ומאז הקשר כבר לא אותו הדבר,היו כמה קאמבקים קטנים, אבל אז המצב חזר לקדמותו. אני פשוט בחרדות של להשאר לבד. כל הכיתה התגבשה בשנים האלו ואני נשארתי בחוץ. אני מנסה ומנסה להתחבר אבל זה לא מצליח, אבל אני לא יכולה להגיד שאין בכלל שיפור:) לפחות הם לא מתעלמות ממני לגמרי.
הבעיה היא שבחצי שנה האחרונה אני פשוט מרגישה לבד. אין לי את החברות הכי טובות שלי, וכולם פשוט התעלמו ממי.
אז פשוט התחלתי לאבד את האמון בעצמי. האמון שאני מצחיקה, נחמדה, מעניינת, שאני יכולה לזרום השיחות, שיש בכלל מישהו שאוהב אותי בעולם הזה.
פשוט נשברתי לחתיכות.
אני לא יודעת איך לצאת מהחרדות שאף אחד לא אוהב אותי. כי בסופו של דבר זה לא נכון .יש לי את המשפחה שלי, בערך את החברה השניה שלא רבתי איתה, יש לי מישהי בבית ספר שאני מדברת איתה ביומיום. הכיתה מחבבת אותי בערך, אני מכירה עוד כמה חברים מחוץ לבית ספר שאוהבים אותי ובלעדיהם אני לא יודע איך הייתי עוברת את זה.
אבל כל פעם שאני נפגשת עם הכיתה הילדה שרבתי איתה שם ועושה לי את הבאסה. מה שבסופו של דבר הורס לי לקשור קשרים חדשים. הילדה הזאת שרבתי איתה הייתה הבן אדם הכי קרוב אליי אי פעם ולכן זה כל כך כואב, הייתי עד כדי כך קשורה אליה שאחרי שרבנו כאב לי פיזית בחזה במשך חודש.
אני שבורה וכל הזמן מדמיינת סרטים הזויים שאני לא שווה, שאנשם לא אוהבים אותי ונמאס לי. במיוחד עכשיו בחופש שאני תקועה בבית כי אין לי אם מי לצאת. אז הסרטים מגיעים לרמות חדשות של סבל.
איך לצאת מהחרדות האלה?איך להשאר אופטימית ושמחה גם כשאני פוגש את החברה שרבתי איתה?ולא אני לא יכולה להשלים איתה. אני ניסיתי איזה 5 פעמים, אבל היא לא רוצה לדבר על זה ומתנהגת כאילו הכל כרגיל. אז אני פשוט מתעלמת ממנה עד שתרצה לדבר. חחח זה עצוב שקצת שמחתי שראיתי אותה לבד כזה כמו שאני הרגשתי.ועוד שאלה, איך להתחבר לכיתה המגובשת הזאת?אני כל זמן שאני איתם אני מרגישה רע ומנסה לדבר. לפעמים פשוט מתעלמים ממני או עושים לי טובה שהם בכלל מהנהנים לי בראש או משהו כזה.