טוב אז ככה.. אני פרפקציוניסטית מאוד ויש לי מודעות עצמית מאוד גבוהה. לכל פגם בגוף שלי, הכי קטן ומינורי אני מודעת, חשוב לי מאוד להיות מציאותית לגבי הערך והמראה החיצוני שלי ואני לא מתפשרת על זה. בתור ילדה היה לי ביטחון בשמיים, תמיד הייתי ה״יפה״ של הבית, מקבלת מחמאות ממשפחה וחברים של ההורים, בעיקר אנשים מבוגרים. לעומת זאת בביה״ס ואצל החברים לא הייתי מה״יפות״. בנים לא התחילו איתי, בלי לייקים ותגובות בפייסבוק, תמיד הרגשתי סוג ב׳. הרגשתי שחייתי בשקר,
שאני בכלל לא יפה כמו שאמרו לי ואפילו די מכוערת. כל התיכון העברתי בלי אף בן שהתקרב אליי. לא משנה כמה ניסיתי, התלבשתי יפה, שיער חלק, עיניים בהירות, מידה 36, שפתיים נשיות, על פניו בחורה רגילה.. אבל שום דבר. אף אחד לא רצה אותי או אפילו התעניין בי. חברות שלי היו מחמיאות אחת לשנייה ומתעלמות מקיומי, אני לא נחשבת מולן. עכשיו התגייסתי וזה טיפה השתפר, אבל עדיין, תחושת הכיעור והאפסיות תמיד קיימת אצלי. שאני מדברת על זה עם ההורים הם חושבים שהשתגעתי, אני כבר לא יודעת מה לעשות.. למי להאמין.. כולם אומרים לילדים שלהם שהם יפים אבל אם אין אישור מהסביבה מה זה שווה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025