מאז שאני זוכר את עצמי ילד קטן, לא אהבתי אנשים. תמיד סלדתי ממגע והבעת רגשות, כנראה גם בגלל זה מעולם לא הייתי בזוגיות. תמיד הייתי טיפוס קר, אפילו כשאנשים קרובים אליי נפטרו לא בכיתי, כשפגעתי באנשים אף פעם לא אמרתי שאני מצטער. אולי זה נשמע כאילו אני אדם רע, אבל האמת היא שאף פעם לא חיפשתי לפגוע באחרים ומשום מה אנשים תמיד מחפשים להיות קרובים אליי למרות שאני בכלל מראה ההפך. רוב החיים שלי אני לבד בתקופות הטובות והפחות טובות, אין לי ממש עם מי לדבר ואני שומר את הכול לעצמי. אולי בגלל זה אין לי צורך באף אחד למרות שלפעמים אני חושב שמגיעה לי אהבה כמו כולם. לא יכול להגיד שהיו לי חיים קלים, אבל כל מכשול שהיה לי בחיים האלה עברתי בזכות עצמי ואני גאה בזה. אני מרגיש ממש חסר רגשות כמו רובוט, הכל מאוד רציונלי אצלי ואין מקום לטעויות. מעבר לזה, אני חושש שאם אי פעם אפתח לאנשים (ובעיקר לנשים) הם ינצלו את זה נגדי וינסו לפגוע בי וזה סיכון שאני לא מוכן לקחת. אז בסך הכול אני נמצא באזור הנוחות שלי, לא נותן לאף אחד להתקרב ולהכיר אותי באמת. השאלה שלי, האם אני כזה חריג? יש פה עוד אנשים שנמצאים באותו המצב שלי? אשמח לדעת שאני לא לבד. צירפתי גם שיר שאני ממש אוהב ושאפשר להזדהות איתו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025