החברים בכיתה ובבית הספר חושבים שאני מוזר כי אני שונה מהם. אני לא צופה כל היום בכדורסל, שומע אייל גולן או נוסע לעשן נרגילה על חוף הכינרת בחופש. במקום זה, ספר טוב, מוזיקה איכותית וטבע ממש עושים לי את זה. תחומי העניין שלי שונים מאד מתחומי העניין של מי שסביבי, אני אוהב אומנות, פילוסופיה, לבקר במוזיאונים ולשמוע מוסיקה קלאסית או ג'אז. מצד שני, אני ספורטיבי מאד (מנצח בתחרויות בבית הספר, מתאמן באופן סדיר) יודע לענות וחיצונית נראה ממש סביר ואפילו יותר מכך. (לא הטיפוס של החנון הקלאסי) לפעמים יש לי תחושה שהם חוששים ממני, מגניבים מבט לראות מה התגובה שלי על כל מיני דברים שקורים אבל אף פעם לא מנסים לפתח שיחה. יש כמה חברים שאני נהנה לדבר אתם, חברה רציניים שמבינים עניין. (בכל אופן, תמיד חשבתי שזו הסיבה) היום מישהו זרק לי שכל אחד שלא חושב שאני מוזר נכנס אוטומטית לרשימת החברים שלי. חיפשתי מישהו שאי פעם דיברתי אתו על משהו אישי ולא מצאתי. אין לי עם מי לחלוק את מה שאני חושב או סתם מישהו שאפשר לבלות אתו בכל רגע נתון. ההרגשה היא שאנשים מתקשרים איתי מתי שבא להם לשמוע דעה של מישהו על נושא ספציפי או לצאת לאימון. כשיש לי צורך אמיתי לדבר עם מישהו ואני מנסה לעשות את זה אני מעניין להם את התחת, במקרה הטוב. התייאשתי כבר מלחפש מישהו שיוכל להבין אותי, ובחברה הדתית בה אני חי יכול להיות שאין בכלל מישהו כזה. מה לעשות? אני מרגיש בודד מאד
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות