החבר יבש אליי וכבר לא מתעניין בי, הגיוני שאין לו זמן אליי? מה לעשות?

היי. יש לי חבר שנה וחצי, אנחנו מכירים כבר 3 שנים. בחודשיים האחרונים הכל נהייה מוזר כזה, נפגשנו פעם בחודש וגם זה בלחץ, דיברנו פעם ביומיים וגם זה שיחה של 2 דקות בווצאפ רק לילה טוב והודעות שאני שלחתי. שאלתי אותו מה הקטע, למה הוא ככה יבש, למה ככה לא אכפת לו ממני, הוא לא מתעניין בי? הוא אמר שהוא מצוי במצב של לחץ וכשהוא במצב לחץ נורא קשה לו להיפגש עם אנשים, אנחנו מסיימים י"ב הוא מרחיב 2 מקצועות, 5 מתמטיקה 5 אנגלית, הוא באמת נורא חכם ויש לו מלא עיסוקים אבל אתם באמת חושבים שזה בסדר ? שלבן אדם אין זמן לדבר איתך לפחות 10 דקות ביום ? לפנות לך ? אם הוא לא נפגש איתך כל כך הרבה זמן? אני באמת לא יודעת מה לעשות, אני שונאת אותו על זה אבל אני מאוהבת בו כלכך, ב - 2 הפגישות שהיו לנו בחודשיים האלה היה מושלם באמת, מרגישים את האהבה באוויר, כיף לי לדבר איתו, כיף לי להתנשק איתו, כיף לי להיות איתו, כיף לי להתחבק איתו, קשה לי להיפרד ממנו וללכת הביתה כי אני יודעת שלא אראה אותו הרבה זמן, לא יכולה לעזוב אותו, אבל אני באמת סובלת בבית, אני כל הזמן חושבת עליו, חושבת מה איתו, מה הוא עושה עכשיו, אם הוא חושב עליי. בפגישות רואים שהוא מאוהב בי ואני בו אבל בשיחות אסמסים כלום, הוא אומר שהוא לא ילד של פלאפון, שהוא שונא להיות עם הפלאפון, קשה לו להיות הרבה זמן. אני כבר משתגעת. מצד אחד די כמה אני יכולה לחכות להיפגש איתו, לקבל אהבה ממנו, לחשוב עליו, להיות בדיכאון עד שאני אפגש איתו, לחפור לו שבאלי לראות אותו, והוא אומר שגם אבל הוא לא יכול אבל מצד שני איך אני יכולה לוותר עליו?? אני הנשיקה הראשונה שלו, הסקס הראשון שלו, הוא נאמן לי, הוא בחור כלכך טוב, הוא בן אדם טוב, המשפחה שלי כל כך אוהבת אותו, הוא מוכשר, הוא חכם, הוא הטעם שלי, הוא מצחיק, כיף לדבר איתו. אבל קשה לי איתו שלא נפגשים, רק במציאות כיף איתו. בנוסף יש לו מלא ידידות, אני יודעת שזה בקטע של ידידות ושאין כלום כי הוא תמיד היה כזה, אבל עכשיו משהי גם העלתה איתו תמונה שהוא היה בן זוג שלה בנשף והוא שם לה ידיים על המותניים ואני כלכך מקנאה, אוכלת את עצמי. אני יודעת שאין ביניהם כלום ולא יהיה אבל קשה לי, אני רוצה שהוא יהיה רק שלי, רק איתי כל הזמן. אני באמת כבר משתגעת ובדיכאון אני אוהבת אותו כל כך, אבל הוא בן אדם כל כך עסוק ואני ממש לא. אני צריכה צומי, אבל את הצומי הזה אני מקבלת רק במציאות, מה שלא קורה הרבה. פעם עוד היינו נפגשים פעם בשבוע, מדברים כל יום חצי שעה, היום זה לא נראה באופק אפילו. איך אפשר להיות ככה עם חבר? להיפגש פעם בחודש, ולדבר 2 דקות ביום ולפעמים אפילו לא פעם ביום? אני רוצה להמשיך הלאה, אבל אני לא יכולה לדמיין את עצמי מנשקת מישהו אחר, וגם אם אני יכולה, אני יודעת שאחר כך אבכה כי לא יהיה אפשר להחזיר את הגלגל לאחור כי הוא כבר לא יחזור אליי אחרי זה. באלי לנסות להמשיך הלאה, לא באלי לקחת את הסיכון. אני אוהבת אותו כל כך. באמת קשה לי, לא יודעת מה לעשות כבר. :(