היי לכולם,
אני בת 24 ויש לי חבר מדהים כבר שנתיים. שנינו באותו גיל, אני השנה התחלתי לימודים והוא בקבע ועד לא מזמן יצא לקצונה.
אני אוהבת אותו ככ לא יכולה לתאר במילים, הוא בן אדם נשמה וככ אנושי ואיכפתי, אבל אני לא מרגישה אותו.
לא מרגישה שיש לי בן זוג , רואה אותו רק בסופשים. זה נורא קשה לי לראות את החברות שלי עם הזוגות שלהן, הו כבר גרות עם החבר, לומדות עובדות.. בקיצור חיות עם הבן זוג.. אני מרגישה שאני עומדת במקום-אני גרה לבד-חייה לבד-עובדת לבד..
הייתי רוצה שהוא השתחרר מהצבא ולא לשכנע אותו לצאת לקצונה. אני מתחרטת על ההשפעה שלי,אני פשוט מסתכלת על החברות שלי ואני כולייייי קנאה!!!
אני יודעת שאומרים שכל אחד והזמן שלו, אבל אני לא יכולה לחכות! ומי אמר שאנחנו נגור יחד ?אולי הוא יכיר איזה אחת פצצה בגדוד שהוא ישובץ אליו
לא יכולה עם ההרגשה הזאת, עד שאני רואה אותו בסוף שבוע כבר נגמר.
מתוסכלת ברמות.... לא יודעת מה לעשות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות