חולה אפילפסיה, בת דודה שלי לא מדברת איתי כי לא רקדתי בבר מצווה, מה לעשות?

לפי שנגיע לשאלה עצמה קצת רקע:

אני ובת דודה שלי ממש קרובים. הפרש הגילים קטן ואנחנו גרנו תמיד קרוב וגדלנו יחד. אנחנו מדברים כמעט על הכול ואנחנו שומרים סודות אחד של השניה (אני יודע שיש לה חבר והיא יודעת שאני ביסקסואל). היחסים שלנו ממש טובים.

לפני חודש היה לבן דוד שלי מסיבת בר מצווה. היה ממש נחמד האולם היה מעולה, היה שןמופע סטנד אפ מצחיקה ואוכל מדהים.

ממש לקראת הסוף בת דודה שלי באה אליי ושאלה אותי האם אני רוצה לרקוד ברחבת הריקודים על כל שאר החבר'ה שלה (שאותם איני מכיר) והיא, במקום להבין שאיני מעוניין לרקוד היא נדנדה לי שאבוא גם לרקוד (לרקוד עלק... יותר לקפוץ שם כמו לא יודע מה) והמשכתי לסרב ולומר לה שאיני מעוניין. היא אמרה שזה לא יפה מצידי לרקוד בבר מצווה של בן דוד שלי ועוד הטפות מוסר

עכשיו אתם בוודאי שואלים למה לא רציתי לרקוד אז הנה התשובה (למרות שאיני חייב להסביר את עצמי)

1. יש לי אפילפסיה. למרבה המזל היא בשליטה גמורה כי אני בטיפול. אבל אני משתדל להימנע מכל מני הבזקים כלה ואורות מרצדים. דבר נפוץ מאוד באירועים כאלה. וממש לא רציתי להיות דווקא על המבה המקום שזה מתרחש
2. אני שונא לרקוד
3. אני שונא שאנשים שמים לב אליי
4. אני ביישן וזה ממה מפדח ככה לרקוד שם מול כולם. בסופו של דבר בת דודה שלי ויתרה ואמרה שהיא לא תדבר איתי יותר כי זה לא יפה שאני לא רוקד בבר מצווה של בן דוד שלי

ואם כל הכבוד, אני ממש אבל ממש לא צריך "לרקוד" בסביבה שגם ככה לא טובה עבור הבריאות שלי כדי להראות שאני משתתף בשמחה ובאושר שלו. אני באתי לאירוע (ולעליילה לתורה למרות שאני ממש לא רציתי) ונהנתי מכל רגע ו. אני ממש לא צריך "לרקוד" בשביל להראות את הכבוד שלי.

ועכשיו בת דודה שלי לא מדברת איתי. בכל פעם שאני מנסה לפתח איתה שיחה כדי לסדר את העניין ולהסביר לה למה לא "רקדתי" היא אומרת "תזכור אני לא מדברת איתך" וזה ככה כבר חודש. היא כבר בת 18 והיא מתנהגת כמו ילדה קטנה ומפונקת.

אני ניסיתי מספיק ככה לנסות להתפייס איתה ואני לא מתכוון להשפיל את עצמי ולהתחנן שהיא "תסלח" לי (אני גם לא צריך שתסלח לי כי אני לא מבקש סליחה על משהו שאני לא צריך) ואם היא לא רוצה לדבר איתי מסיבה שטותית שיבושם לה.

אבל מצד שני, אנחנו באמת מאוד קרובים ואני מתגעגע לדבר איתה על כל מני דברים שרק לה אני יכול לספר. אני מתגעגע לשיחות שלנו, לצחוקים ולדאחקות. אני מתגעגע לזה. אבל אני לא מתכוון לשבת על הברכיים שלי ולומר "תסלחי לי"

מה אני אמור לעשות?