שלום.
הסיפור שלי קצת ארוך ואני אשמח אם באמת תקראו ותנסו לעזור לי.
נמאס לי, באמת שנמאס לי, אני בן אדם חסר ביטחון, דימוי עצמי נמוך, מפחד ממה שיחשבו עליו, אני מפחד מאנשים, ממבט בוחן, תמיד אני חושב שאנשים חושבים עליי רק דברים רעים.
לדוגמא כשאני מנסה לחפש עבודה, אני צריך לשכנע את עצמי להיכנס למקום, אני מפחד ממה שיחשבו עלי, אני נראה ילד, אני בן 18 וחצי ונראה בן 13 וחצי גג 15. אני מפחד שיחשבו עליי משהו, אני כמעט יכול לשמוע את המחשבות של האנשים מסביב "מה הוא בכלל בא לשאול אם צריך עובדים" "מי יעסיק אותו" "תראו אותו הוא בן 18 או בן 12?"
גם בצבא אני אוויר, שקוף, אני עושה יומיות וכל בוקר בכניסה לבסיס מבקשים ממני לראות חוגר, למרות שאני כבר חודש וחצי שם, אף אחד לא מכיר אותי, אני אוויר, אני שקוף, לא מתייחסים אליי.
לפני כמה ימים מצאתי עבודה בבית קפה אחרי שכנועים עצמיים רבים ועמידה מול המראה ולהגיד לעצמי שאני יכול, הייתה לי התלמדות ראשונה ומאז לא התקשרו אליי, ובקבוצת ווטסאפ שבאורך פלא זכרו להוסיף אותי אליה שלחו את הרשימה של המשמרות ואני היחיד שלא רשמו שם, לא יודע מה זה אומר, את כל שאר המתלמדים רשמו, ורק אותי לא, חשבתי בהתחלה שזה בגלל שכבר עשיתי התלמדות אבל יש אנשים שעשו גם כבר כמה התלמדויות והם כן רשומים, או ששכחו אותי כמו תמיד, או שרוצים להיפטר ממני.
בזמן ההתלמדות יכולתי להרגיש את המבטים, של שאר העובדים, ידעתי שהם חושבים עליי רק דברים רעים "למה הוא בא" "אוי הינה עוד אחד חדש" "אין לנו כוח אליו"
אני כל היום הולך בפחד ממה שיחשבו עליי, שישפטו אותי, שיבקרו אותי.
אני כבר לא יודע מה לעשות,
אני לא מרגיש בן אדם בכלל
אני מרגיש אוויר, כמו בלון שעף ויוצא ממנו האוויר ואף אחד לא מתייחס אליו, סתם עף ונמצא בעולם הזה.
אני כל כך מקנא באנשים האלה עם הביטחון, שלא אכפת להם מה חושבים עליהם.
יש לי דפוס התנהגות פסיבי ואני לא כריזמטי, אני פשוט עומד ומקבל על עצמי מה שיש, אני אף פעם לא מתלונן ולא אומר כלום.
אני כבר לא יודע מה לעשות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות