כל מי שאי פעם רציתי בסופו של דבר רצה את חברה שלי.
אני אסביר,
יש לי חברה ממש טובה, אני אוהבת אותה מאוד והיא מדהימה, אבל קשה לי להיות בנוכחותה.
היא יפה מאוד, יש לה ביטחון עצמי גבוה וכל גבר אוטמטית נמשך אליה.
נו, אתם יכולים להבין למה אני מתכוונת, מסוג הבנות ששמים לב אליהן כשהן נכנסות לחדר.
אני מטבעי קצת שונה יותר, אני לא ביישנית, אבל אני לא אוהבת להתבלט ולהיות במרכז העניינים שכל העיניים מופנות כלפיי. אני אשמע קצת שחצנית אבל כן מגדירים אותי בחורה יפה, אבל אין פשוט מה להשוות ביננו. היא מדהימה.
יצאנו ביחד לפני כמה ימים ומישהו בא וניגש לדבר איתי, הרגשתי שיש חיבור והייתה אווירה טובה, ויכול להיות שקצת נדלקתי עליו. בסופו של דבר התברר לי שהוא בכלל ניסה להשיג את תשומת הלב שלה, הם החליפו מספרים ויצאו ביחד אחרי יומיים.
בהתחלה הייתה לי הרגשה מציקה כזו בלב של כישלון, של אכזבה עצמית,של "איפה אני טועה בכל פעם מחדש"? אבל עכשיו אני באמת מפרגנת לה. במובן מסויים למדתי לוותר על עצמי כאן- למדתי לפנות לה את הדרך.
זו רק דוגמא אחת מתוך כמה. זה כל פעם קורה מחדש. אני אוהבת אותה אבל קשה לי ככה, קשה להרגיש נחותה, הביטחון שלי ממש נרמס לידה.
אני ממש אובדת עצות, מצד אחד הכי כיף לי איתה בעולם מצד שני עד מתי אני יכולה להרגיש אפס לידה?
זו הרגשה כזו מתסכלת.
אני באמת לא יודעת מה אני משדרת ואיך אפשר לבדוק את זה.
תודה רבה לעונים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות