שלום לכולם
אני תומכת לחימה, משרתת בבסיס סגור בצפון, מרחק של כ5 שעות נסיעה מביתי.
בחצי שנה האחרונה היציאות שלי היו 11/3, ועכשיו השתפרו ל9/5.
התפקיד שלי מאד דורש ותובעני אך אני גם מסופקת ממנו.
התפקיד שלי לא מאפשר לי זמן חופשי בימים שאני בצבא: רק משמרות או שינה. (לא תצפיתנית לשואלים)
הגעתי למצב (גם עם היציאות הקודמות וגם העכשוויות) שלא משנה אם אני נהנית או לא בבסיס, בלי קשר למצב הנפשי שלי שם אני מוצאת את עצמי בדכאונות מאד גדולים במיוחד בערב לפני שאני חוזרת. זה הרבה יותר משביזות. זה עצב גדול ממש, אני מרגישה שאני נוטשת את המשפחה שלי, שהאחים שלי מפסידים אותי ושאני מקשה על ההורים שלי. זה יותר מסתם געגוע בית... אני ממש נכנסת לחרדות והתקפי בכי. ככה מאז הגיוס.
למרות שעכשיו אני 5 ימים בבית לעומת 9 ימים בבסיס, אני מרגישה שאני על זמן שאול לחלוטין ושכל החיים של כולם בבית קורים בלעדיי: ימי הולדת, טיסות לחו"ל, ארוחות משפחתיות גדולות וכו'. עד שהגעתי לצבא לא ידעתי כמה אני ילדה של בית...
ללכת לקב"ן/להוציא ת"ש/להקל עליי בכל צורה שתפגע בשירותי הצבאי המלא אינה אופציה מבחינתי, אני חדורת מוטיבציה אחרת ממזמן הייתי עושה משהו שכזה.
אני רק חייבת פתרון מה לעשות עם התחושות הרעות, המחשבות הדכאוניות והתקפי העצב הגדולים.
זה באמת יותר משביזות וגעגוע בית רגיל..בבקשה אל תזלזלו כי אני יודעת שיש לוחמים שעושים יותר וסובלים פחות. לעומת זאת יש אנשים שעושים יומיות ועדיין קשה להם. כל מקרה לגופו.
אשמח לשמוע כל מה שיש לכם לספר..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025