כל היום צוחקים עלי ומציקים לי, חושבת להתאבד...

אני בת 16, בכיתה י'. יש לי אחות שגדולה ממני בשנה ואח בן תשע.
אני הולכת לבית ספר כל יום כמו כולם אבל תמיד לבד, סובלת מהצקות בבית הספר מאז שאני זוכרת. בהפסקות אני לבד בשירותים או בפינה מבודדת בשירותים. כשאני חוזרת הביתה אני רק בוכה. ממש רע לי בבית ספר, אני סובלת שם. ההורים שלי יודעים שרע לי אבל לא יודעים עד כמה ואני לא מסוגלת לספר להם (לחזור בפניהם על כל הדברים שילדים אמרו לי, אני אפילו לא מסוגלת לכתוב את זה פה אז בטח שלא לספר להם). אבל ממש ממש ממש רע לי (יש לי מחשבות אובדניות, אני בדיכאון והשנה התחילו לי התקפי חרדה אחרי שסבא שלי נפטר בתחילת השנה מה שרק גרם לעוד יותר בדיחות ויירידות עליי). השאלה שלי היא מה אני יכולה לעשות ולא איך לשפר על המצב שלי כי על זה כבר וויתרתי מזמן ובגלל זה אני לא מפרטת על מה שאני עוברת. אני רוצה לעבור עיר (בית ספר אחר בעיר זה לא אפשרות כי יש שם ילדים מהיסודי שנהגו להציק לי ואני מפחדת שזה יחזור וגם אני בכיתת מחוננים ויש רק כיתת מחוננים אחת בעיר, ואני נמצאת בה). הבעיה היא שלאחותי ולאחי ממש טוב בבית ספר ובעיר הזאת וגם ההורים שלי אוהבים את העיר הזו. מה האפשרויות שלי? אני די בטוחה שהם לא יירשו לי לעבור לפנימייה ואני גם לא כל כך רוצה. יש לי דודה ובת דודה שגרות בחיפה וחשבתי שאולי אני אעבור לגור איתן אבל אני לא בטוחה עד כמה זו אפשרות ממשית (במיוחד כשהדודה הזו ואבא שלי, שהוא אח שלה, לא תמיד מסתדרים הכי טוב. אבל אני והיא ממש קרובות וגם אני והבת דודה שלי קרובות). גם בבית לא קל לי, ההורים שלי לא מבינים אותי, אחותי יורדת עליי ופוגעת בי בנקודות הכי רגישות ואני ואח שלי לא מסתדרים.
אני לא יודעת מה אני יכולה לעשות. אני לא מסוגלת להמשיך בבית ספר הזה, ניסיתי לעבור כיתה (מכיתת מופ"ת לכיתת מחוננים באותו בית ספר) וזה לא עזר, אפילו להפך.
אני רק יודעת שאני חייבת לעבור את המקום הזה, כל כך רע לי פה ונמאס לי כבר שמציקים לי ויורדים עליי כל הזמן, נמאס לי להיות לבד בהפסקות ולהתחבא בשירותים כדי שלא יירדו עליי. אני כל הזמן עם אוזניות מהפחד שייפנו עליי ואז אני אגיד משהו שיגרום לכך שיצחקו עליי ובגלל זה אני כמעט אף פעם לא מדברת בבית ספר ורק צוחקים עליי עוד יותר בגלל זה.
רעיונות? עצות כלשהן? מה אני יכולה לעשות? בבקשה תעזרו לי.