היי :)
זה יהיה טיפה ארוך אבל אשמח אם תקראו עד הסוף ...
אז ככה, כשהייתי קטנה הוריי התגרשו ומאז גרתי בשני בתים: אחד של אמא ואחד של אבא.
אבא שלי התחתן מחדש ולאמא שלי יש בן זוג כבר 10 שנים.
לפני כחצי שנה אבא שלי ואשתו התגרשו, גירושים מאוד מכוערים שעירבו הרבה צעקות וריבים. אבא שלי הוא בן אדם שמאוד קשה להסתדר איתו, ביקורתי ומאשים וקשה לרצות אותו, ולכן באותה התקופה בחרתי לעזוב את הבית ועברתי לגור רק עם אמא שלי ובן זוגה.
הייתי מאוד קרובה לגרושתו של אבי, היום קצת פחות כי מאז הגירושים היא קצת יותר עסוקה וקשה לנו למצוא זמן להיפגש.
בזמן הגירושים עברתי משבר נפשי, היו לי מחשבות דיכאוניות ופגעתי בעצמי. היום אני לוקחת כדורים אבל עדיין מרגישה שאני לא מאוד רוצה לחיות...
אני נורא מתגעגעת לבית של אבא, אבל היום יש לו חברה חדשה שכמעט גרה שם, וגם אני לא מסתדרת איתו בכלל, סוג של שונאת-אוהבת אותו, ולכן אני לא יודעת אם כדאי לי לחזור לגור שם.
מצד שני, אני לא כלכך אוהבת את חבר של אמא שלי... הוא נורא ילדותי ואוהב לצחוק על חבר שלי בגלל המוצא שלו, לפעמים מאחורי גבו ולפעמים בפניו.
חבר שלי מדהים ומקסים ואנחנו יחד יותר משנה וחצי, אבל הוא לא מבין מה עובר עליי והמילה דיכאון זרה לו.
בקרוב אמא, בן זוגה ואני עוברים דירה ואני לא יודעת אם אוכל להמשיך להסתדר... בבית של אמא אין המון פרטיות בגלל גודל הבית, לעומת הבית של אבא שהוא נורא גדול והחדר שלי מבודד.
אחים שלי גדולים וכבר לא מגיעים הרבה הביתה.
פעם יכולתי לשתף את אמא שלי בכל מה שקורה, והיא גם הייתה מבינה. היום יש לה הרבה מאוד על הראש ואין לה זמן אליי. אני מרגישה שאין מי שיקשיב לי ויבין אותי.
מה שמנחם אותי הוא שעוד כמה חודשים אני צפוייה להתגייס, אבל אני מפחדת שבגלל שאני מעט דיכאונית, לא אצליח להתחבר עם אנשים ולא אהנה.
אני מאוד רוצה להתחיל להנות מהחיים, לחייך יותר, לאהוב את עצמי, אבל במקום זה אני לא רוצה לחיות, מבואסת הרבה, מתגעגעת לעבר ולא אוהבת את עצמי.
מה אפשר לעשות מכאן?
תודה רבה מראש ומצטערת על האורך...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות