היי,קוראי לי אלכס,אני בן 18.
הבעיה שלי היא שאנשים לא יודעים להעריך את מה שאני עושה בשבילם ומנצלים אותי על ימין ועל שמאל.
אני תלמיד מצטיין,עם ממוצע מעל 95 ו5 יחידות בכל מקצוע אפשרי.
כל מחצית אני מקבל תעודת הצטיינות וכל כמה חודשים שולחים אותי לאולימפיאדה כלשהיא בפיסיקה או מתמטיקה, כל פעם שמישהו מדבר על הצטיינות בלימודים,הוא תמיד איכשהו גם מזכיר את שמי.
הלוואי וכאן זה היה נגמר... אבל החיים מכוערים לכולם, גם למצטיינים. יש לי בכיתה חבורה של ערסים שהיחס שלהם אלי ממש לא אחיד, ממש צבוע וממש מעליב אותי.
פעם אחד מהם מבקש ממני להעתיק שיעורי בית או עבודה,ואני נותן לו ועוד אחרי זה גם יושב איתו שעה כדי להסביר לו משהו ואז יום למחרת הוא פשוט 'שוכח' הכל ומתחיל להריץ עלי דאחקות, לחלק כאפות ועוד איכשהו גם להוציא אותי הרע בכל הסיפור...אני מרגיש כמו פראייר עלוב.
פעם אחת ניסיתי להפסיק להיות נחמד אליהם וניסיתי לדבר איתם ביותר תקיפות, אבל הם פשוט ירקו עלי ומאותו יום התחלתי לעבור מסכת של התעללויות, מה שבסופו של דבר הוריד את מעמדי החברתי ל0 והוריד את הממוצע שלי ל80.אני פשוט חסר אונים מול ההדרדרות המהירה הזאת ואני פשוט מאובן מרוב פחד מהשפעתם המהירה עלי.
כעת אני לומד בבית ומנסה לשפר את הלימודים שלי ולחזור למסלול החיים שהייתי בו קודם, אבל אני מרגיש שלא זו הדרך הנכונה. אני מרגיש שלו הייתי פעם אחת לוקח אויר, מוריד את הפרצוף ודופק מכות רצח לאחד מהם, כל זה היה נגמר וסופסוף חיי היו מאושרים, אבל אני לא רוצה לעשות את זה(לא כי אני פוחד.באמת שלא).
אני מחפש דרך אחרת להעלות את מעמדי