לאחר שבמשך הרבה מאוד זמן הייתי בבית עם ההורים והתחרפנתי מהם, הגענו למסקנה כי אני צריך לעבור לדיור מוגן לאנשים עם צרכים מיוחדים (אני עם אספרגר בתפקוד גבוה). עברתי לדיור לפני חודשיים וחצי ולאחרונה אני די סובל שם.
אני גר בדירה עם עוד 4 שותפים עם אספרגר והם פשוט בלתי נסבלים. אי אפשר לדבר איתם על כלום, שום דבר לא מעניין אותם. לא סרטים, לא סדרות, לא מה שקורה בארץ, הם רק צועקים אחד על השני ואומרים דברים ילדותיים. ניסתי לבקש לעבור דירה אבל לא נותנים לי בטענה של חוסר מקום.
אני רוצה לברוח מהדיור. רוב הדיירים בלתי נסבלים (המדריכים דווקא אחלה), במיוחד השותפים שלי, ורוב הפעיליות בדיור הם מטופשות. יש לי גם פעם בשבוע שיחת דירה עם השותפים וזה עינוי. לחשוב שכול מה שרציתי זה לברוח מההורים...
אני לא מקבל את זה לחלוטין שהדברים האלה הם הכנה לחיים. בחיים האמיתיים אין שיחות דירה, שיעורי ספורט ברמה של גן חובה ושותפים כמו שיש לי. עם התורנויות ומשימות המשק בית אין לי בעיה ואני עושה אותם בהצטיינות.
אני מניח שזה מה שמגיע לי כאספרגר...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025