נשבר לי מההורים, מהכלכלה, מהחיים עצמם... אני לא בחרתי להיוולד למשפחה הזאת!

אני צריך לפרוק את זה ואני לא מחפש לתשובות או כל מיני חארטות של "תהיה חזק/אלוהים איתך/הכל לטובה וכו'" אז תחסכו את זה ממני כי זה לא מה שיחזק אותי אלא יעצבן אותי עוד יותר.

נתחיל מההורים שלי, שני אנשים שמרוב טיפשותם חשבו להביא ילדים לעולם, בלי חסכונות, בלי מקצוע, בלי כלום. אלה הם אחים שלי, שני תאומים שגדולים ממני ב3 שנים. לאחר כשלוש שנים אני נולדתי וכעבור 8 שנים אחותי.
מאז ומתמיד אמא שלי לא התעניינה במצב הכלכלי, למה? אין לי מושג. כך יוצא מצב שאבא שלי הוא היחיד שאחראי על המצב הכלכלי (עד היום) ולצערו הוא לא כל כך טוב בזה, למרות שגם דיי בעייתי לשלם כל כך הרבה הוצאות עם 2 משכורות מינימום שלא מספיקות לכלום, אבל זה מה שהם גרמו לעצמם. קיימים חובות רבים שאני אפילו לא מודע עליהם שאבי מסתיר מאיתנו כדי שיראה כאילו הכל בסדר, עד שמגיע מכתב עם פיגור בתשלום/הוצאה לפועל/בית משפט אנחנו לא מודעים לזה בכלל.
כל החיים שלי אני לא זוכר רגע אחד של מותרות, מצב שאשכרה הייתי יכול לבזבז כסף בשביל דברים שאני אוהב. כל החיים שלי לא זכור לי על רגע טוב שהיה לי. אין יותר מבאס לקום בבוקר, ללכת לבית ספר ולשים עלי מסכה ולחייך עם החברים לכיתה, אך בתוך הבית יוצא כל החרא שאני מסתיר. בחוץ אני אדם שקט, מופנם ורציונלי, בבית אני ההפך לגמרי שאף אחד לא יאמין את זה עלי.
אני אדם שמאוד קשה לו לפתח קשרים חברתיים ואני מניח שזה בעצם נובע מהמצב בבית. אין לי חברים מחוץ לבית ספר וזאת בגלל שאני נוטה להתרחק מאנשים בשל המצב הכלכלי, הרי איך נערים יכולים להנות בגיל שלי? קולנוע? לשתות? לעשן ירוק? סתם לצאת ולאכול בחוץ? כל אלו זה דברים שאני לא יכול להרשות לעצמי ולכן לאחר כמה פעמים שמציאים לי לבוא ואני מסרב מסיבות שאני ממציא, הם קולטים את הרמז או שנמאס להם לרדוף אחריי.
בבית שלי אין רהיטים כמעט, וגם אם יש זה דברים מהרחוב או שאנשים הביאו לנו כמו נזקקים שלא שווים שקל, אפילו ארונות אין לנו. הדבר היחיד הנורמלי שיש זה ספות+שולחן עבודה/מחשב שקניתי מהכסף שלי, בגיל 16, מעבודה בחופש הגדול.

אז בוא נראה, בית משלנו אין, חברים אין, תענוגות אין, משפחה חמימה אין, אז מה יש?

נכון לעכשיו אני אמור להתגייס עוד כחצי שנה לצבא, קרבי. מאוד רוצה לשרת בצבא, במיוחד בקרבי ועד לא מזמן הייתי ממש נגד כל אלו שהשתמטו מהצבא אבל עכשיו אני מתחיל לחשוב על זה יותר יותר, על ההשתמטות מצה"ל, בכדי פאקינג לדאוג להורים הטיפשים שלי שלא יכולים לעשות זאת בעצמם. דבר זה מפחיד אותי מאוד כי תמיד שאפתי לעתיד טוב אך זה טעות מס' 1 אם אני באמת יעשה את זה ואני מודע לזה אך איזה ברירה אחרת יש לי? המשקיות ת"ש בצה"ל יעזרו במקסימום באיזה 100 ש"ח תלוש לשופרסל (שהכל אצלהם יקר) וזה לא עוזר בכלום מניסיון.

באמת שנמאס לי כבר מכל החרא הזה, אני לא בחרתי להיוולד למשפחה הזאת, זאת לא אשמתי ובכל זאת אני נדפק. שלא תחשבו שאני מעוניין להתאבד או משהו (אם זה מה שהסקתם מהכותרת) כי זה הדבר הכי מטומטם שיש לעשות, בריחה מבעיות לא פותרת כלום, וגם איך ההורים שלי ידאגו להלוויה בשבילי? יקר החרא הזה, אז להיאכל על ידי ג'וקים ברחוב? זה ממש לא מה שאני רוצה.

אני בטוח שיש עוד הרבה מה לכתוב אבל באמת שאין לי כח וזה העיקר, מקווה שהמצב החרא שלי נותן לאנשים עם הבעיות פה באתר סוג של הרגעה שהמצב שלהם לא דפוק עד כדי כך.