הילד שאני אשכרה הוצאתי מהרחוב ושיכנעתי להשלים עם ההורים, ובנתיים לישון אצלי(שבכלל אמא שלי לא רצתה אבל הסכימה בסוף אחרי מלא שיכנועים)
אני פאקינג עזרתי לו מה שחברים שלו לא עשו!!!!
אני הצעתי לו לישון אצלי, אני הצעתי לקנות לו סיגריות, אני הצעתי להביא לו בגדים, אני הצעתי להטעין לו את הטלפון, אני הצעתי לו לשבת לאכול אצלי. אני!! ולא כל החברים האפסים שלו שברחו.
הייתי ידידה שלו לא משהו כל כך קרוב, אבל בכל זאת מחבבת אותו בקטנה.
היום הוא רב איתי על זה שאני לא נחמדה ולא כלום והכל היה שקר והצגה ואני מטומטמת ולא היה לו כיף אצלי בכלל.
נעלבתי כמו שלא נעלבתי בחים!
אני הצעתי לו הכל בגלל הרחמים כלפיו והחיבה אליו, לא בשביל תמורה, לא בשביל כלום. אלא במטרה אחת: שהוא לא ישן ברחוב. למה? כי ככה חינכו אותי.
אני הייתי פשוט מזועזעת
אני לא מפסיקה לבכות ולא מבינה מה עשיתי לא נכון. אני פשוט לא מבינה.
חברות שלי אומרות ״ידענו״ ״הוא סתם אפס״ ״סתם עוד ילד יפה שחושב שהכל יבוא לו עם הפרצוף שלו״
אני פשוט לא מבינה אותו, אני קיללתי אותו כמו שלא קיללתי בחיים. הייתי פשוט רותחת! מה נראה לו????? מוציאים אותך מהרחוב וזה המילים שלך???
מצטטת: ״יבת זונה בכלל לא רציתי כלום, ודרך אגב הפיג׳מה לא מחמיאה לתחת שלך״
זה היה כבר דוחה ולא יכולתי לשמור על הפה שלי יותר.
מה עשיתי? למה זה בעצם מגיע לי? אני בשוק ממנו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות