חמותי בת 90 ולא סתם פתחתי בזה. אני מרגישה נוררא שבגיל שלה אני כועסת עליה. ומצד שני יהיה לי קשה שלא להגיד לה את הדברים. אתמול גיסי התקשר וסיפר לי שחמותי אמרה שאני לא בסדר. הענין פחות חשוב בעיני- אחיין שלה התאבד. היא ביקשה שלא נספר על כך במושב בו אנו גרים. בשבוע שבו התאבד היה לנו אירוע משפחתי. פגשתי שם בנדוד ,והשתתפתי בצערו על המקרה. הסתבר שהוא לא ידע. אמו (בת דודה של המתאבד)מפאת הבושה לא סיפרה.ואז חמותי כעסה שסיפרתי . הכעס שלי נובע מכך שאני זו שכל שישי וכל חג מארחת אותה בביתי מזה 30 שנה. בעיקר בשנים האחרונות. גיסתי השניה לא טורחת להזמין אותה אף פעם רק לימי ההולדת של הילדים שלה. גיסתי האחרת חיה בחול.כ הנטל בטיפול בה נופל על בעלי ומכאן שגם עלי. האמת שכרגע היא עצמאית ומבחינה מנטלית בריאה לחלוטין. אבל הגיל עושה את שלו ,ומבחינה פיזית המצב מדרדר.
האם לומר לה כל מה שעל ליבי? או מפאת גילה לכבד אותה ולשמור את הכעס אצלי ואצל בעלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025