אז לפני חודש הוא נפרד ממני אחרי קשר של שנה וחצי. אני הייתי החברה הראשונה שלו והוא החבר הראשון שלי.
תמיד ידעתי שיש לו בעיות מחויבות. לדעתו צריך להתחתן רק אחרי שמגיעים למיצוי עצמי, אחרי שהגשמת כל מה שרצית בחיים, וחתונה וילדים זה רק בשלב האחרון כשכבר משעמם. אבל מצד שני גם תמיד חשבתי שאצליח לאט לאט לגרום לו להפסיק לפחד כל כך ממחויבות.
כמה שבועות לפני הפרידה קיימנו שיחת "יחסינו לאן", שאלתי אותו אם נהיה ביחד עוד כמה שנים וכבר נגיע לסוף שנות ה-20 שלנו אם קיים סיכוי שנתחתן או שמבחינתו אין מצב כזה בכלל, והעלתי בפניו שאני רוצה לקדם את הקשר ושנעבור לגור ביחד. בהתחלה הוא זרם על המגורים ביחד, אבל אחרי כמה זמן היה לנו ריב גדול (שלא קשור למגורים ביחד) והוא אמר שהוא לא רוצה לעבור לגור ביחד אבל הסכים עם זה כדי שלא אפגע, ושמאז השיחה הוא הבין שהוא לא רוצה להכנס למחויבות כזאת עכשיו והאם הוא אוהב אותי מספיק בשביל שהקשר ישרוד והגיע למסקנה שלא. אבל מצד שני, בגלל שאני הראשונה שלו אז גם אין לו למה להשוות.
קיבלתי את זה בבום גדול, לא היה כל סימן מקדים לזה! ההפך, הוא היה טוב, משקיע, תומך ואוהב כרגיל. הבעיה היא שכבר חודש אני לא מצליחה לשחרר מהעניין שאולי זה קורה בגלל שאני הראשונה שלו ויש סיכוי שיחזור אליי אחרי שיהיה לו למה להשוות?
מה אתם חושבים? אני מאוד רוצה לשחרר, אבל כל הזמן חושבת שהנה, עוד קצת והוא יבין שטעה ונתחיל מחדש והוא יתאהב בי שוב..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025