הביטחון שלי עדיין נמוך ואני נשענת מאוד על המראה החיצוני שלי, מה לעשות?

אוקי..אני כותבת הכל ושופכת את הלב כי זה באנונימיות.
הייתי ילדה לא יפה עד גיל 17-16, היה לי פצעים על הפנים וגשר, כן כל בעיות של מתבגר.
בגיל 17-18 קצת התחלתי להתלבש אחרת, לפזר את השיער, להתאפר ובקיצור, מאוד התייפיתי.
הרגשתי את השינוי ב-180 מעלות מבחינת הכל, ביחס אליי מהאנשים, תשומת הלב, אגו קצת גדל, וקצת מהביטחון העצמי שלי (מה שעדיין חסר לי ). הביטחון עדיין נמוך, אני ניזונה מהיחס והתשומת לב כי להעלות אותו קצת.
היום אני בת 23, אני מאוד נשענת על המראה שלי(הרבה מאוד) , חשה סגידה ליופי, מעריצה נשים כמו בר רפאלי, נשים שעשו כסף מהמראה שלהם. כי גם כמה שאני מרגישה יפה תמיד הייתי רוצה יותר אין ספק. תמיד עולות לי המחשבות של "אם הייתי יותר יפה אז היחס של הבנאדם אלי היה אחרת" ו "אם הייתי יותר יפה אז ככה וככה וככה.." ואני חשה שתמיד אישה מקבלת יחס לפי איך שהיא ניראת. כן, זה מה שקורה שאנו חיים בחברה ביקורתית, בעיקר כשכל שני וחמישי אני רואה שאלה של אנשים שמרגישים שלא הולך להם בחיים מכיוון שבעייניהם הם נחשבים "מכוערים", ולי אין את זה. למשל, אם חברה שלי מביאה את הבן זוג שלה והא מביא עוד חבר והוא לא ראה אותי לפני כן, מעולם לא היה לי את החששות של "אולי הוא יחשוב שאני מכוערת ויתבאס", לא, תמיד ידעתי שידלקו עליי. נגיד בחתונות ואירועים בכללי עם הרבה אנשים (סתם נגיד החבר'ה יושבים כולם בפאב בקבוצה) תמיד הייתי זו ששואלים עליה " מי זו היפה הזאת" ונהנית מזה. לא השתמשתי במראה שלי כדי להשיג דברים (חוץ מגברים חח) אלא רק כדי להשיג תשומת לב. זה קצת עצוב לי שבשביל תשומת לב רגעית אני צריכה את זה ונהנית מזה כדי להעלות לי את הביטחון העצמי.
הייתה פעם ב"ויוה" סדרה לפני עשר שנים שמסופר על אשה מהממת ביופיה שהיא הייתה משתמשת במראה שלה כדי להשיג את מבוקשה ובעיקר גברים עשירים. כל כך הזדהיתי עם הדמות והתחברתי אליה ,אהבתי את הדמות וראיתי אותי במקומה.
אני יודעת שתגידו ש"יופי זה לא הכל בחיים" , אני גם חווה על בשרי, אני עדיין צריכה ללמוד למבחנים והיופי שלי לא עוזר לי בזה. אני גם יודעת שתגידו "יופי זה דבר חולף" אבל אנחנו כאן , חווים את החיים עכשיו. העניין הוא שבלי המראה שלי אני מרגישה כלום.
זה פשוט מדהים איך זה מסובב גברים למרות שאצלי זה לא כזה חשוב אצל גבר, ז"א, הבני זוג שלי לא ממש ניראים טוב אבל עם אחלה אופי.
אם אני וחברה יוצאות לפאב ולא התחילו איתי (מה שכמעט לא קורה), אני נפגעת ולמשל היה מקרה ספציפי אחד, שנדלקתי על הברמן והוא התחיל עם חברה שלי שהיא לא יפה, ואותו ערב לא נרדמתי מרוב מחשבות, הרגשתי מועקה בבטן בגלל זה.
קשה לי להיות בזוגיות, מאוד נהנית לשחק בגברים, כפי שהזכרתי מקודם, אני גם מאוד נהנית מהתשומת לב, אוהבת שמתחילים איתי ומחזרים אחריי ורוב הגברים לא אוהבים שבנות זוג שלהם זורמת עם הסיטואציות האלה.
זה מאוד מפריע לי שאני נשענת על המראה שלי ובלי זה אני מרגישה כלום, אני כל כך רוצה לפתח אופי, שאנשים יתקרבו אלי וידברו איתי לא רק בגלל המראה אלא בגלל האופי גם ,מה גם שאני מאוד ביישנית ושקטה (הכל נובע מהביטחון הנמוך) וקשה לי בעצמי לפתח שיחה, רוצה שיהיה לי ביטחון בלי קשה למראה שלי ושאני לא אצטרך להישען עליו והלשתמש בו.
יש מישהו שמבין אותי ומזדהה איתי? ועצות איך להתמודד עם זה ומה לעשות?
תודה וסליחה על החפירה 