אני בת 20 ויש לי חבר כבר שנה בערך, הוא גדול ממני בשנתיים, ואני באמת כבר לא יודעת איך להתמודד איתו..
במשך השנה שאני איתו עברתי איתו הרבה עליות ואפילו יותר ירידות, הוא החבר הרציני הראשון שהיה לי ואני באמת התאהבתי בו , עשיתי בשבילו הכל , וסלחתי על הרבה..מצבי רוח שלו, דיבור מגעיל ואפילו השפלות..
במשך כמעט חצי שנה הוא לא עבד ובתקופה הזאת אני הייתי מבזבזת עליו וחוסכת על עצמי, תמיד שהוא היה צריך אותי אני הייתי שם בשבילו , ובאמת אהבתי אותו למרות שלא קיבלתי משהו בתמורה
הוא כל הזמן טוען שהוא אוהב אותי ושהוא לא עושה בכוונה ושאני גם החברה הרצינית הראשונה שלו ושהוא לא יודע לפעמים איך להתנהג..
אני נותנת לו מליון הזדמנויות כל פעם מחדש כי אני מקווה שאולי הפעם הוא למד מהטעות ושאולי הפעם זה יהיה שונה אבל זה אף פעם לא קורה,
לפני בערך חודש היה לנו ריב ממש רציני ונפרדתי ממנו ולא עניתי לו להודעות ולשיחות במשך כמה ימים עד שהוא בא אליי מתחת לבית ובכה לי שהוא מצטער, חזרתי אליו אבל לא בלם שלם..
ההתנהגות שלו מאז הייתה יותר טובה אני לא אשקר אבל עדיין אני מרגישה שאני כבר לא רוצה להיות איתו..
מצד אחד אני אוהבת אותו עדיין ורוצה שזה יצליח אבל מצד שני אני מרגישה שאני כל הזמן מחפשת סיבה להיפרד ממנו לתמיד..אני מרגישה מבולבלת וכבר לא יודעת מה עובר עליי.. ניסיתי לפני שבוע לדבר איתו ולהסביר לו מה מפריע לי וכמובן שאמר שישתנה ויעשה מאמץ ואחרי יום חזר על אותן שגיאות..
דיברתי איתו למשל על זה שמפריע לי שהוא כל הזמן שותה ושוכח ממני ומעדיף את זה עליי ואמר שישתנה, וקבענו יום למוחורת שיבוא אליי אחריי העבודה ובסוף הוא הבריז לי כדי לחזור הביתה ולשתות עם חברים שלו..
אני כבר לא יודעת מה לעשות ואני מוצאת את עצמי כל יום בוכה בלי חשק לכלום..מה אני אמורה לעשות?
לנסות שוב שזה יעבוד או פשוט לנסות לשחרר עם כל הכאב?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות