יש לי חבר שנתיים וקצת.. הוא באמת מושלם אבל כבר הרבה זמן שאני מרגישה שאני לא אוהבת אותו. לא בגלל משהו שהוא עשה או משהו שמפריע לי בו, להפך, הוא הכי מדהים שיש- אבל אני מרגישה הרבה זמן שכבר אין לי אהבה ומה שנשאר זה רק ההרגל המאוד גדול אליו.
כל פעם שאני רוצה לחתוך את זה אני מקבלת רגליים קרות כי אז מתחילות אצלי המחשבות שוואו, עכשיו זה להכיר מישהו חדש, עכשיו זה עוד פעם ללמוד אותו ושהוא ילמד אותי, זה לגלות עם הזמן מה הוא לא אוהב מחדש, ושוב פעם דייט ראשון, נשיקה ראשונה, ואז סקס ראשון איתו, וחודש ראשון וכן הלאה.. וכשיש מישהו שמכיר אותי, כל צד בי, יודע בדיוק מה אני אוהבת ומה אני שונאת, אני יודעת עליו הכל, זה מרגיש לי נוח ואין לי כוח לכאב ראש של ההתחלה. באמת שאין לי כוח. שוב פעם להכיר מישהו ולהתחיל איתו את הכל מאפס. וזה מה שמרתיע אותי מלעזוב כי עכשיו נורא נוח לי להיות עם בן אדם שכבר מכיר אותי וכבר עבר איתי הכל.
וההתחלה הזאת היא לא כיפית בשבילי.
ועוד מחשבה שמרתיעה אותי היא שחבר שלי עשה הכל בשבילי. הוא עשה דברים שבאמת גברים בדרך כלל לא עושים למען בנות הזוג שלהם, ואיכשהו נתפסה לי המחשבה שאף אחד לא יאהב אותי כמוהו. שפשוט כל גבר שיבוא אחריו יאהב אותי הרבה פחות כי הוא באמת אהב והקריב בשבילי דברים שאולי מבחינה הגיונית לא נכון להקריב אותם אבל הוא בכל זאת עשה את זה..
ועכשיו אני במשבצת שאני יודעת שאף אחד לא יהיה כמוהו, שאין לי כוח להתרגל למישהו חדש- אבל שאני גם לא מרגישה כבר שאני אוהבת אותו.
איך קמים והולכים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025