היי, אשתדל לא לחפור יותר מידי..
אני בת 22 אחרי צבא, עובדת במשרה שאני לא אוהבת וחיה חיים של מישהי אחרת.
תמיד הייתה לי בעיה עם עצמי, פשוט לא אוהבת מה שאני רואה במראה ורק בשנה-שנתיים האחרונות אני לאט לאט מגלה את עצמי ואוהבת פה ושם דברים קטנים.
קשרים רציניים אף פעם לא היו לי, למרות שתמיד קיוויתי וחשבתי שאני אכיר מישהו שיאהב אותי באמת ואני אותו ובלה בלה בלה שאר הקלישאות שכולם מכירים..
היה אחד שממש נפגעתי ממנו, כי באמת ובתמים האמנתי שהוא האחד. היה חיבור מהרגע הראשון שהכרנו עד הרגע האחרון שנפגשנו והוא פשוט נעלם.
מאז אני תוהה מה עשיתי, מה לא טוב בי ואיפה אני יכולה להשתפר
כ"כ קשה לי כבר לצאת ולהתחיל לספר על עצמי מההתחלה.. אני נשמעת כמו תקליט שבור.
אני לא חושבת שאני מכוערת או שמנה, רגילה לגמרי. אני יכולה אולי להוסיף שיש לי חיוך יפה כי זה הדבר היחידי שאני לומדת להעריך כרגע.
אני גם נמצאת בשלב שאני מרגישה לבד, החברות שלומדות לפסיכומטרי, החברים שעוד מעט מתחתנים, אלה שבכלל נמצאים בתאילנד. ואני... תקועה פה לבד.
חשבתי אולי לנסות את מזלי ולטוס לכמה חודשים עד הלימודים לעבודה בעגלות בחול...
אולי בזמן המכירות שם אוכל לעבוד על עצמי, לצאת מאיזור הנוחות ולהתמודד עם כל מה שאני מנסה להדחיק, קשיים חברתיים ואמונה בעצמי.
אוח... לא מאמינה שאני כותבת את זה ומפרסמת את זה פה... תהיו נחמדים בתגובות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות