שלום לכם..
מאז ומתמיד אמא שלי מצפה ממני להיות מה שאני לא. היא ציפתה שאהיה בת שתגדל להיות עקרת בית, שתאהב לנקות ולסדר. אני לא כזו, אני יותר טום בוי כזאת. ההפך ממנה.
בכל מקרה, גם כשאני עושה משהו והוא יוצא קצת לא טוב, היא צורחת עליי..
קוראת לי דפוקה, גועל נפש.
מגיל צעיר למדתי לא להקשיב לה, כי כשהבנאדם שהביא אותך לעולם מדבר אלייך ככה, אתה מסוגל להאמין לו.
ולמדתי לענות. אני עונה בהתחלה בצורה בוגרת, כמו תבקשי ממני אני אעשה, אני לא עושה לך בכוונה ולא רוצה שתסבלי. והיא צורחת עליי שיכולתי לעשות לפני, משפילה אותי מול אחים שלי הקטנים, קוראת לי לצאת מהבית וטוענת שאני בזבוז כסף.
כל פעם שהיא עושה משהו בשבילי, נגיד שילמה על קורס פסיכומטרי עכשיו, בגלל דבר כזה קטן שטעיתי בו והייתי מוכנה לתקן, היא זורקת הכל. טוענת שאני בזבוז כסף ושעדיף לא להשקיע בי.
היא לא מבינה כמה זה פוגע.
היא לא הייתה שם בשבילי בשום דבר, לא כשהיה לי חבר, לא כשהתחלתי לקחת גלולות, ואין לי איך לשתף אותה כי היא אף פעם לא שואלת,
איך היה בעבודה?
איך בלימודים?
איך את מרגישה?
ובמקום לעודד אותי כשקשה לי היא רק מוסיפה ואני מרגישה שאני באמת כישלון ושככה אני לא אצליח בכלום.
היו חי הרבה הצלחות בחיים אף אחת לא בזכות ההורים שלי. הייתי רוצה שכל הכסף יעלם ושתהיה לי משפחה אמיתית וכאילו "יש לי הכל" אבל אין לי כלום.
אני שוקלת לעזוב כי זה שובר אותי, ויודעת שאם אעזוב אני אטור לה טינה כל חיי ולא אצור איתה קשר יותר . מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025