אולי תחשבו שזה עוד פוסט של "אוף נמאס לי מהחיים" אבל באמת נמאס לי ואני מרגישה בודדה אני מבקשת שתקראו עד הסוף ותביעו את דעתכם כל עזרה תהיה ברכה. אני מרגישה שאין צורך לקיומי, אני לא מרוצה מהמראה שלי אני מרגישה שלכל מקום שהלכתי בחיים הייתי בנונית מינוס אני אף פעם לא הייתי טובה במשהו. אני מרגישה שאני בוגרת לגילי אני רואה את הדברים בצורה שונה יותר בוגרת. מגיל קטן זה ככה. היו לי המון חברות כשהייתי קטנה וכל שנה הכמות התדלדלה עד כדי מצב שמצאתי את עצמי בלי חברות. אני מלאת חרטות על העבר שלי אני יודעת שאני הייתי אשמה ברוב המקרים ואני מצטערת על כך אני הייתי קטנה והשתנתי אני מרגישה שאני אדם טוב יותר במובן החברתי. יש לי חברים כרגע אבל מאוד מעט אני לא מרגישה שיש מישהו בעולם הזה שאני יכולה לפנות אליו ולהרגישה 100% בטוחה ושמחה. אני תמיד אומרת לאנשים להיות שמחים בחלקם בעוד שאני לא! אני חושבת שיש לי בעיות נפשיות ואני יודעת שאין שום בעיה עם זה אבל זה קשה לי ונמאס לי להיות שונה ולבד ומסכנה ובלי אף אחד שמבין אותי. אני לא רוצה לחיות יותר למרות שאני יודעת שיש לי אלפי סיבות בשביל מה. המחשבה שאני בן אדם רע מהדהדת לי בראש, אני פשוט מסתכלת על כל החברות שהיו לי איך שהן פרחו והצליחו ואני מרגישה בליבי כישלון..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות