עוד לא נפגשנו במציאות ולעומתי היא דתייה, להיפגש איתה או לוותר?

היי קודם כל אשמח אם תעזרו לי בהתלבטות כי יש מצב שהיא רוצה שניפגש מחר..
בכללי אני בנאדם שמח וחברותי,אני טיפה ביישן אבל לא משהו שמפריע במיוחד באינטראקציות של יום יום. הביטחון העצמי שלי לא כזה גבוה, יש לי אינטראקציה עם בנות והן ניגשות ויש כימיה אבל תמיד גם אם זה סתם קצת טיזינג או שזאת ידידה, או מישהי שרוצה להתקרב, אני תמיד מרחיק באיזשהי דרך. או נהיה קצת יותר יבש ומתרחק או פשוט מראה פתאום אדישות.. כזה אני. אולי יש לי איזשהי בעיה ואולי בגלל שאני קצת ביישן וקצת שקט. הכרתי דרך חבר משותף מישהי דתייה שהחלפנו מספרים ודיברנו קצת בוואסטפ. בחיים לא פגשתי אותה במציאות אבל אני יודע איך היא נראית וההפך. היא אחרי כמה שיחות לא מעמיקות במיוחד הציעה שניפגש ולקחה יוזמה. יש לי כמה דברים שאני מתלבט עלייהם וקצת מלחיצים אותי:
1) היא דתיה ואני קצת מסורתי אבל יותר מתקרב לחילוני, ואולי זה יכול להיות פער גדול מידי
2) אני לא טוב בלהיפגש אחד על אחד פעם ראשונה. בחיים לא פגשתי אותה וכשזה יוצא ככה זה מלחיץ אותי ממש. אני יותר טוב בהיכרות מוקדמת כמו בבית ספר או במסגרת אחרת ואז להיפגש אחד על אחד. זה הרבה פחות מלחיץ. אני חושב שיכולות להיות שתיקות מביכות ואני אצא מביך בפגישה כי קשה לי אחד על אחד ואני ביישן קצת,ובנוסף אני לא מכיר אותה בכלל ולוקח לי הרבה מאוד זמן להיפתח לאנשים. לפעמים גם קורה לי שהמוח שלי מתרוקן ונוצרת שתיקה גם עם אנשים שאני מכיר טוב, וזה יהיה מביך אפ זה יקרה איתה
בכללי גם יותר קל לי להיות פתוח,קליל ומצחיק ויותר אני כשיש סביבי כמה אנשים ואני מכיר חלק מהם לפחות, ופה המצב הפוך לגמרי-רק שנינו ובחיים לא נפגשנו במציאות.
3)אני ממש גבוה והיא קטנה-לפי חבר שלי היא תגיע לי בקושי לכתפיים וזה יביך אותי לדבר איתה בעמידה או להתחבק איתה
4) עד עכשיו תמיד אנשים שניסו להתקרב יותר מידי הרחקתי, אז מה עכשיו שונה? אמרתי אולי לתת לה הזדמנות כי היא נחמדה ומיוזמתה הציעה שישר ניפגש אבל עדיין יש בי איזשהו משהו אומר שירד לה ממני כשניפגש במציאות, למרות שהיא ראתה תמונה איך אני נראה.
רק החבר שקישר בנינו יודע על זה ולמרות שהוא חבר טוב ואנחנו מדברים באמת על הכל בימים האחרונים הוא פחות עוזר לי ואולי אני צריך להשאיר את זה ככה כדי לא לעשות מזה סיפור ולספר להרבה אנשים. אני לא בטוח שבאמת מגיעה לי כרגע חברה ואין לי הרבה מה להציע, זה לא שאני מוריד מעצמי.. ככה אני באמת מרגיש ואני אמיתי עם עצמי
השאלה היא האם לתת צאנס ולהיפגש או לוותר?(גם ככה וגם ככה אני סבבה עם שתי ההחלטות, לא ארגיש שאני מפספס משהו, ואם ניפגש אני אנסה כמה שיותר להיות זורם וקליל-עד כמה שזה קשה לי ככה)
סליחה על החפירה ותודה למי שיעזור לי!