יש לי חבר כבר שנה וחצי..
הוא קרבי ואנחנו מתראים פעם בשבועיים- שלושה..
מה שמפריע לי אצלנו זה שלא תמיד יש לנו על מה לדבר.. לפעמים אנחנו פשוט בשקט אחד עם השני..וזה מחרפן אותי.. אחרי שבועיים שאנחנו לא מתראים אני הכי רוצה לדבר איתו, לחפור לו ומצפה שיספר לי דברים אבל לא תמיד יש מה להגיד וקורים מצבים שאנחנו פשוט לא מדברים בבית שלו באוטו שלו בדרך לאנשהוא אלה רואים איזה סרט או משהו ובסוף שוכבים..
זה קצת מעצבן אותי לפעמים ולפעמים גורם לי לריב איתו אני אומרת לו שזה לא נורמלי שאנחנו לא תמיד מדברים ושאנחנו זוג מוזר.. והוא כל הזמן אומר שאני אפסיק להגיד את זה.
הוא תמיד אומר לי שלא תמיד צריך לעשות דברים ביחד.. שלו מספיק אני בסביבה שלו אבל אני לא סמוגלת.. אני צריכה את הצומי שלו (הוא יודע שאני מאוד אוהבת צומי).. זה חסר לי ולא תמיד הוא מביא לי.. אני רואה בו כבן זוג שלי שאמור תמיד לתהייחס אלי כאל בת הזוג שלו וסוג של "להעריץ אותי" והלחמיא לי ולהראות אהבה (כמו שאני רואה אצל הרבה זוגות אחרים שאפילו שהם כבר שנתיים ביחד הגבר כל הזמן נמשך לחברה שלו מראה לו אהבה מתבדח איתה).. חבר שלי אף עם לא ככה ולפעמים אני מרגישה שזה לא משהו באופי שלו אלא משהו בי.. וזה מבאס..
האם לדעתכם זה נורמלי שלא תמיד יש עך מה לדבר, שלא תמיד הוא מראה לי את תשומת הלב שלה אני מצפה, שהוא פחות קיטשי ממני ופחות מחמיא ומפנק, פחות מתייחס אלי כאל חברה שלי (בדברים הכי בנלייים כמו שהלכנו לטייל באיזה מסלול עם עוד זוג. בזוג השני החבר הלך אחרי החברה שלו לשמור שלא תיפול והחבר שלי הלך לפניהם אוני אחריהם לא דאג איפה אני.. או שבפומבי מתבייש להחזיק לי יד, לחבק אותי) שלפעמים אשכרה משעמם לנו אחד בחברת השני.. שלפעמים מרגיש לי שאני יותר מתרגשת לראות אותו אחרי שבועיים מאשר שהוא מתרגש.. וזה לפעמים מרגיש לי שאולי הוא לא אוהב אותי באמת ... ? (אני כן חייבת לציית את המעלות הטובות בו. הוא בן אדם תומך, מעודד, מקשיב, מצחיק ובאמת שאני אוהבת אותו).
זה נורמלי כל המצב הזה?!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות