אני יודעת שזה רחוק והכול (אם כי לא כל כך) אבל זה מאוד מציק לי.
כרגע אני במשקל נורמלי. אני אוכלת וכל זה. העניין אצלי הוא גם לא המשקל, הוא הפן הנפשי. כשההפרעות אכילה מתפרצות (אנורקסיה לשעבר) והן תמיד חוזרות אני מאוד מתדרדרת מהמון בחינות. זה דיכאון ושיגעון אמיתי. יש לי אובססיות וכשאני בתקופה רעה הן מתגברות ואני ממש לא יודעת מה לעשות.
אני יודעת שזה נשמע אולי קטע של גיל ההתבגרות והשיעמום ואולי זה כן, אבל כן יש לי בעיה רצינית.
בצבא... אני לא אוכל. אני ממש יודעת את זה כי אני מכירה את עצמי. אם אני נמצאת מחוץ לבית יותר מכמה ימים בלי שמישהו ישגיח אני לא אוכל, אני אכנס לדכאונות ואני גם לא איזה בן אדם פתוח (אני כן מוחצנת וחברותית אבל לא באמת)אז אני לא אדבר על זה עם אף אחד.
אני רוצה להיות בצבא, אני מאוד רוצה אבל כל הקטע עם האוכל והמקלחות המשותפות (כן, זה מאוד מאוד רלוונטי, כי אם יש מקלחות משותפות זה אומר שכולם יראו אותי ערומה, וזה אומר שאני לא אוכל ימים שלמים בשביל להיראות רזה) והאנשים שאני יכולה להיות אובססיבית אליהם פתאום... אני לא יכולה להסתכן בזה.
וגם אם הכל יתחיל טוב, ברגע שאני אתחיל לאכול אני ארגיש חרא ואפסיק. הפרעות אכילה זה לא משהו שיעבור לי, חוץ מהקטע הגנטי (יש לי הרבה יותר סיכוי מלאנשים אחרים לפתח הפרעות אכילה) אני גם כזו. פרפקציוניסטית, מאוד רגישה ומאוד לא פתוחה אז אני יודעת שהצבא לא יעבוד מבחינתי.
זה מאוד מבאס אותי, אבל אני מכירה את עצמי ודברים לא ישתנו בשלוש שנים הקרובות, ככל שהזמן עובר המצב לא משתפר, להפך, אני ממש לבד והצבא ידפוק אותי לחלוטין.
מה לעשות במקום? איך לתרום? חשבתי על שירות לאומי במדא או עתודה רפואית (למרות שגם זה גבולי מבחינתי, יש טירונות וזה ממש חוק מרפי) למישהו יש רעיון?
תודה ושבת שלום.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025