היי, אני בת 23 ונמצאת בבעיה שאני לא יודעת איך לצאת ממנה.
יש לי חבר כבר שנה וחצי. הוא בן 28 והקשר בינינו התקדם ישר לכיוון רציני. מתחילת הקשר ההורים שלי לא אוהבים אותו. הם טוענים שהוא מתלהם, בעל דעות קיצוניות, לא מכבד ושהעתיד איתו לא יהיה מזהיר במיוחד. (במילים עדינות..). לפני כמה חודשים הוא עשה אצלנו שבת ובשבת הזאת התפתח ויכוח די קשה וקולני בינו לבין אבא שלי, כך שמאותו שבת אבא שלי לא רצה שהוא ייכנס אלינו הביתה. לאט לאט ניסינו לשקם את זה אך גם הוא היה פגוע שלא רוצים אותו אצלנו וגם אבא שלי היה פגוע מהפגיעה בכבוד שלו.
לפני חודש אני והחבר נפרדנו, הם כל כך שמחו ואמרו שזה הדבר הנכון עבור כולנו. לי היה מאוד מאוד קשה הייתי ממש שבר כלי...
לפני שבוע דיברנו והחלטנו לתת עוד צ'אנס. כשסיפרתי את זה להורים שלי הם ממש התחרפנו ואמרו לי שהם לא מקבלים את זה בשום פנים ואופן וכל עוד אני איתו עדיף שאני לא אגור בבית וכדאי שאני אקח את הדברים שלי ויגור איתו. זה כמובן היה בטונים צורמים צעקות ובכי וכבר באותו יום לקחתי את הדברים שלי והלכתי אליו. יום למחרת אבא שלי התקשר אליו ודיבר אליו ממש לא יפה, אמר לו שמהתחלה לא קיבלו אותו, שהוא אפס ולא מגיע לקרסוליים שלנו. החבר שלי בתגובה ענה לו והחזיר לו. בקיצור השיחה ירדה לפסים מאוד נמוכים.
מה שקורה עכשיו זה שההורים שלי לא מוכנים בשום פנים ואופן לקבל את זה שאני איתו. הם לא רוצים שאחזור לבית עד שאני נפרדת ממנו. אבא שלי אומר שהוא בחיים לא יסלח לו ושהוא פשוט לא בשבילי.
מצד אחד ההורים שלי הם האנשים הכי חשובים לי בעולם.. ומאוד קשה לי לא לחיות בבית ומצד שני אני אוהבת את החבר ואני רוצה להיות זאת שמחליטה אם להיות איתו או לא, אני לא רוצה שזו תהיה החלטה שלהם, למרות שאולי הם צודקים....
מה היתם עושים ? :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות