לא בטוח בקשר הזה; היא בת 14 ואני 17, זה יכול לעבוד בינינו?

היי, אני נמצא במעין דילמה.. אני צריך עצות, בדחיפות..
אז ככה, אני בן 17 עוד פחות מחודש, כיתה יא'.
היא בת 14 גם עוד פחות מחודש והיא בכיתה ח'..
הכרנו בצורה דיי מוזרה, היה מן קליק, הכרנו בחדר כושר, ניגשתי אליה ודיברתי איתה קצת, חמודה מאוד ויפה מאוד. מאז אנחנו בקשר, אנחנו מדברים ובעיקרון הקשר הזה הולך לזוגיות לטווח ארוך ולא לסטוץ רגעי או קטע ממושך. הספקתי להכיר את האמא שלה, והיא כמובן את הורי. העניין הוא ככה.. מעולם לא הייתה לי זוגיות לפני, הכוונה ללא היה לי זה לזוגיות רצינית וארוכה, אפשר לומר שאנחנו ב"קטע" כבר כארבעה~שלושה חודשים על מנת לתת לזה את הזמן שלו, משום שהיא כיתה ח' ואני יא' והבדלים בנינו יחסית גדולים, וכך גם הצרכים.. מודה. אמא שלה מקבלת את זה לחלוטין רק אומרת לקחת את זה לאט ולא לרוץ.
הרגשות שלי כלפיה? יש לי, אני לא בטוח אם אני ממש "מאוהב" אבל אני אוהב, יש לי רגשות עזים כלפיה ויהיה לי מאוד קשה בלעדיה. הבעיה העיקרית פה האם אני באמת מוכן? האם אני באמת רוצה? אני לא מצליח להשיג את התשובה.. מצד אחד יהיה לי מאוד קשה פתאום להתנתק מהכל, מהכל הכוונה זה לבחורות.. שזה דבר מאוד מרכזי אצלי בחיים. מצד שאני אני מאוד צריך ורוצה את המקום החם הזה שיהיה לי לחזור, שיהיה לי מקום חם ואוהב אני צריך את זה.. אבל הבעיה שאני לא יודע אם איתה אני אשיג את זה.. מה זאת אומרת? היא כיתה ח', היא לא כל כך בשלה, ואני לא מדבר מבחינה מינית. אני שם את הנקודה הזו בצד לרגע, אני מדבר מבחינה רגשית, האם ילדה בכיתה ח' באמת תוכל להסתדר עם נער בכיתה יא'? אני נאמן לה כבר תקופה ארוכה, הוואטסאפ שלי יבש מכל שיחה אפשרית עם בחורה. רק איתה, ועם החברים, מרגיש לי מאוד משונה מרגיש לי שאני כבול.. אולי זה כי אני לא מספיק אוהב אותה? אני לא יודע אם כדי להיכנס לזה.. אני יודע שיהיה לי מאוד קשה אם אני אפרק את הכל משום שהיא מאוד נכנסה לי ללב, מצד שאני אני לא רוצה להשלות אותה, ולגרום לה לתקוות שווא שבעצם אני לא אוכל להיות שם בשבילה.. היא מאוד ילדותית, בתגובות שלה, בציפיות שלה, בדיבור שלה גם.. משהו בצורת דיבור שלה מתאפיין בילדה מאוד ילדותית, אבל מצד שהיא היא באמת מדהימה, היא חמה והיא הרבה דברים שאני מחפש אבל אני לא בטוח אם זה בוודאות מה שאני מחפש.. יושב לי בראש בחורה נוספת גם שלא יוצאת לי מהראש, ואני לא יכול כמובן לעשות כלום בנידון בגללה, אומנם אנחנו לא רשמי ביחד, אבל עדיין.. קצת מוסריות.. אני לא בן-אדם שבוגד ולא אבגוד כי זה לא אני ואני מרגיש שאנחנו מתקדמים בצעדי ענק לעניין של הרישמיות לכן לקחתי צעד אחורה מהכל ונשארתי נאמן. אשמח לשמוע את דעתכם.. האם זה באמת יכול לעבוד? האם לתת הזדמנות למרות הכל? למרות שאני מרגיש מבולבל? למרות שיושבת לי מישהי בתוך הראש ואני לא בדיוק מצליח להוציא אותה משם..?

אשמח לעזרה, אני דיי אובד עצות